פ

ודרך כלל מי שיש לו נשמה דבריאה בחי' נוגה שבו רובו טוב כו', וכן דרך כלל נחלקים לג' מדריגות נשמה רוח נפש, נשמה³⁸ בבריאה ורוח ביצי' כו' ויש נר"נ בכל עולם כו'.

אך לפ"ז לא יתכן מ"ש כל³⁹ הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו שהרי מי שנשמתו מעולם יותר עליון גם יצה"ר שלו אינו רע כ"כ כו'. אך הענין הוא דכל מגמתו של היצה"ר הוא לטמא את הקדוש והטהור ביותר כמשל הגנבים שודדי לילה שאינם מוסרים נפשם רק במקום שיש הון יקר כו' וע"כ תשוקתם לידבק דוקא בנשמות הגבוהות ביותר, ומ"ש לפתח חטאת רובץ היינו כאשר הנשמה באה בהשתלשלות מבריאה ליצירה עד שנולדה בעוה"ז אז יצרו גדול דנוגה דעשי' וחטאת העשי' רובץ לפתח דלידת הנשמות בעולם העשי' גם באותן שמקורן בבריאה כו', או פי' יצרו גדול כוונתו בנוגה דבריאה כו'.

והנה כנ"י אומרים שחורה אני מטעם הנ"ל מ"מ נאוה אני יותר משום דירידה צורך עלי' הוא כידוע, ולהבין זה י"ל תחלה מ"ש לבושי'⁴⁰ כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקא וכתיב קוצותיו⁴¹ תלתלים שחורות כעורב כו' ומשני⁴² באד"ר לא קשי' כאן בא"א כאן בז"א כו'.

וביאור הדברים הנה יש להבין תחלה ענין א' שנראה כסותר לכאורה והוא במה שאמרו בבחי' י"ג מדה"ר אל רחום כו' ארך אפיים ורב חסד כו' שהן בבחי' י"ג תקוני דיקנא דא"א כו' וא"כ בחי' המדות כמו רחום וחסד וכה"ג הוא שנמשך מבחי' שערות דדיקנא, ובמ"א⁴³ אמרו דאור אבא יונק ממזל הח' ונוצר כו' א"כ הרי החכמה מתהוה מבחי' שערות דדיקנא וידוע דהחכ' מקור המדות כי החסד אינו רק בחי' ענף החכמה כנראה בחוש שמן השכל דוקא נמשך התפעלות החסד והדין וכל המדות כי כל המדות כולן הן למטה מן השכל ולא עוד אלא שנולדים ונמשכים מן השכל דוקא כו', כמ"ש לפי⁴⁴ שכלו יהולל איש כנראה בתינוק קטן ששכלו קטן מדותיו קטנים וכשיגדל שכלו נגדלו מדותיו, וא"כ איך אמר דהמדות רחום וחנון ורב חסד וכה"ג הן נמשכים מבחי' א"א שמשם נמשך מקור לחכמה והוא מזל הח' ונוצר כו' מאחר שהמדות נולדים מן החכמה איך יתכן שיהי' מקור א' לחכמה ומדות ולא עוד אלא שמקור המדות קודם למקור החכמה שהרי מקור המדות רחום וחנון כו' הן קודמין למזל נוצר חסד שהוא מקור החכמה כו'