סג

של הפרי שהוא דבר נוסף על גשמיותו כו', כמו החיות שבגוף החי והדיבור שבאדם שהם דבר נוסף מבחי' ממלא כו', וכ"ה ע"פ הקבלה נפש של יסוד העפר הוא לקיום גשם חומרו משא"כ בצומח נוסף עליו נפש א' שיש בו גם לקיום גשם חומרו והוא יסוד הפשוט שבו כנ"ל ונוסף בו נפש הצומחת, וכן בדומם כאבנים שכלולים ג"כ מד' יסודות ארמ"ע נוסף נפש המרכבת כו', ולפ"ז כמו הצומח שהו"ע נפש הצומחת הכללי' אינה מהוות החומר גשמי של הפרי שהוא מבחי' עפר שבו רק שמצמיחתו וזהו ענין אומר לו גדל, ומדנקט אומר לו, מכלל דיש מציאות גם קודם והוא חומרו הגשמי שנמשך מן הסובב כנ"ל משא"כ כל אלה הצומח וחי כו' נמשכים מבחי' ממלא.

ויובן זה גם ע"פ הקבלה שלמעלה ענין ד' יסודות ארמ"ע היינו מל' שנק' עפר וז"א נק' מים ונק' ג"כ צומח כו', כי המל' היא בחי' אותיות שהם כמו עפר בעצם שאינן בהם תנועה וגידול, משא"כ המדות בחי' התפעלות וגידול כו', ומל' דוקא הוא ששורשה בכתר הסובב כ"ע כי נעוץ סופן וכידוע שכתר נק' מדבר מקור האותיות כו', והיינו לפי שהוא עד"מ בחי' החומר ונק' עפר משא"כ הז"א וחו"ב שהם ענין צומח כו' בחי' רוחניים הם מבחי' ממלא בלבד, כי מחכמה ואילך אין כל חדש רק יש מיש וז"ש נעוץ תחילתן כו' והמ"י. ואמנם לפעמים נק' המל' אבן ולא עפר שהוא בחי' דומם שאינו יסוד פשוט וגם נק' אתרוג שהוא צומח וגם נק' אילה שהוא חי וגם נק' אימא תתאה ואדם תתאה שהוא מברר, והטעם כי גם היא כלולה מי"ס חו"ב שבמל' עד מל' שבמל' ולכן יש לה ע' שמות נגד ז' מדות הכלולים מיו"ד וד"ל.