מז

החכמה להאיר בכנס"י, שהדעת הוא המחברם ומייחדם כו'. וכך יובן ג"כ בנפש כדכתיב דע⁴¹ את אלקי אביך כו', דהיינו שלא יהי' ההתבוננות בבחי' מחשבה בלבד שיהי' מחושבי שמו כחושב דבר שחוץ ממנו ואין נוגע לו באמת שאזי לא יתהווה מזה שום התפעלות כלל, אלא שיתקע דעתו ויקשר מחשבתו בחוזק כו' בבחי' ביטול המציאות ממש, ואז אח"כ כשיעסוק בתורה ימשיך ההארה הנמשלת לטפה משום דמחכמה נפקת כו'.

והנה אף שהיא מצוה הנוהגת בכל עת ובכל יום ויום צ"ל כן ושזהו עיקר היסוד במצות ק"ש שנאמר שמע⁴² ישראל אחד ואהבת, וא"א להיות התפעלות ממה שיתבונן בבחי' אחד ובשכמל"ו יחו"ע ויחו"ת, אם לא ע"י תקיעת הדעת, וזהו שמע ישראל פי' שמע והתבונן כו', ואח"כ והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, היינו בחי' המשכת התורה שהיא טפת החכמה שיכולה להיות נמשכת לפי שיש בחי' דעת שהוא הכלי להמשכה זו, עכ"ז הנה התורה נדרשת בכלל ופרט, ומה שהוא בפרט בכל יום ויום ישנו בכלל בחודש תשרי⁴³ שנק' ראשית לכל השנה כולה, כמשל הראש שכולל חיות כל האיברים כו', והמשכת בחי' הדעת לכל השנה כולה הוא בסוכות שאז נמשך בחי' דעת לכללות נש"י, והיינו ע"י הלולב ומיניו כי ד'⁴⁴ מינים כלולים שבלולב הם כנגד ד' אותיות הוי' שהוא בחי' חכמה בחי' ביטול שעי"ז נמשכת בחי' הביטול בכלללות נש"י, והוא בחי' המשכת הדעת לכנס"י שיהי' בהם כח ההתקשרות לקשר מוחו ותבונתו בהתבוננות בגדולת א"ס ב"ה שעי"ז יוכל להיות אח"כ המשכת הטיפה היא התורה כו', והכח הזה הוא דוקא ע"י ד' מינים גשמיים המכונים כנגד ד' אותיות הוי' ע"ש בחי' הביטול שבהם (כמשי"ת לקמן בביאור), ולא ע"י בחי' ביטול ברוחניות שאף גם אם יעמיק בהתקשרות דעתו בהתבוננותו עד שיבא לידי ביטול היש לא ימשיך כלל המשכה זו שע"י הלולב ולא יצא בזה ידי חובת לולב אלא צריך לנענע ד' מינים גשמיים דוקא ואז יוצא י"ח אף שאין בחי' הביטול בנפשו אז כו'. והטעם הוא עפ"י הנז"ל בענין ארץ קדמה כו' שבחי' גשמיות דוקא נתהווה מא"ס ב"ה הסוכ"ע שלא בדרך השתלשלות עו"ע משא"כ בחי' רוחני' הוא בדרך השתלשלות עילה מעילה שלמעלה ממנו גבוה מעל גבוה כו'. ולכן ע"י ד' מינים גשמים דוקא שנמצא בהם בחי' הביטול בגשמיות דוקא הוא שיכולים להמשיך בחי' דעת חדש מא"ס ב"ה הסוכ"ע שמשם נלקחים ד' מינים אלו הגשמיים כו', משא"כ בחי' ביטול רוחני שנלקח מעילתו ועילתו מעילה שלו ואינו מעורר כלל כ"כ למעלה כו' וד"ל.

והנה ז' ימי הסוכות הם ז' ימי המשתה שאחר יוכ"פ שהוא יום חתונתו, פי' יום הקידושין זה יום מ"ת, כי יוכ"פ וסוכות שניהם בחי' א' אלא שיוכ"פ