מ

הזדונות נהפכים להיות הם ממש זכיות, והוא משונה מבחי' מ"ת שבשבועות שהם לצדיקים המלאים זכיות מקיום המצות.

והנה עיקר בחי' שמחה שייך דוקא בבחי' בע"ת, עד"מ בן מלך כשהוא תמיד אצל אביו המלך אין שייך לומר שיהי' אך שמח כל ימיו מזה, כי⁸ תענוג תמידי אינו תענוג, אבל כשהי' בשביה ונתרחק מאד מאביו המלך אזי אח"כ בצאתו חפשי בבואו אל אור פני אביו המלך אזי דוקא תגדל השמחה מאד וישמחו שניהם שמחה רבה ועצומה מקירובם זה אחר הריחוק שנתרחקו כו'. וכך הוא ההפרש בין בחי' צדיקים לבע"ת, שמ"ת שבשבועות שהוא כנגד בחי' צדיקים לא נקבע שמחה כ"כ ע"ז, כי הצדיקים הם כבנים למקום אשר מעודם הם עומדים לפני ה', ותענוג תמידי אינו תענוג, אבל מ"ת שביוכ"פ שהוא כנגד בחי' בע"ת שנתרחקו מאור פני מלך חיים תחלה, ולכן כשנתקרבו אח"כ ביוכ"פ ע"י התשובה מעומקא דליבא שבחילא יתיר ממטה למעלה ועי"ז קראתיך הוי' ממעלה למטה, ומתייחדים פב"פ, אזי תגדל השמחה והחדוה עד מאד בשניהם והוא בחי' סוכות שאח"כ שהוא זמן שמחתינו לשון רבים, ב' שמחות ישמח ה' במעשיו כמשל האב ששמח מראיית בן הרחוק ומשתעשע בו, וישמח ישראל בעושיו כמשל הבן ששמח מן האב, והיינו ג"כ ענין השמחה בשמע"צ שהוא על מ"ת שביוכ"פ על רחוק⁹ שנעשה קרוב כו' ששייך ע"ז שמחה יותר מעל מ"ת שבשבועות כנ"ל.

אך להבין מה שנקבע שמחה זו בשמיני עצרת דוקא ולא בימים שלפניו, הנה יש להקדים ענין בחי' התורה שנקראת שלום כמ"ש¹⁰ רז"ל ע"פ או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי, כל העוסק בתורה משים שלום בפשמ"ע ובפשמ"ט. וענין השלום כך הוא, כי הנה כתיב בראשית¹¹ ברא את השמים ואת הארץ הקדים שמים לארץ, וכתוב אחד אומר ביום עשות ארץ ושמים הקדים ארץ לשמים, ויש בזה ב' דיעות בדרז"ל, א' אומר שמים קדמו וא' אומר ארץ קדמה, והנה באמת שניהם דברי אלקים חיים הם. אך לבאר דעת האומר ארץ קדמה, שלכאורה אינו מובן למה הארץ שהיא גשמי' תהי' קודמת לשמים שהם רוחניי', וגם כי מצינו כן ממה שכל המצות הם נשפלו בבחי' מעשה דוקא כמו מצות מעשר, עשר¹² תעשר היוצא שנה שנה, ב' מעשרות שהוא ע"י שיהי' חורש הקרקע גשמי' וזורע וקוצר כו', וכן מצות הצדקה שהוא ממה שירויח מיגיע כפו בעשי' גשמיי' בפו"מ, וכעד"ז כל המצות ציצית מצמר תפילין מקלף כו', ובאמת נודע¹³ דרמ"ח מ"ע הם רמ"ח