לב

רצון העליון כל²⁰ אשר חפץ הוי' עשה, שמבחי' הרצון דוקא שהוא מבחי' סוכ"ע נעשה התהוות העשי' גשמיו' משא"כ בבחי' השתלשלו' לכבודי בראתיו כו' מבחי' חכמ' לא הי' באפשרי להיות התהוות הגשמיו', וז"ס נעוץ²¹ סופן בתחלתן סוף²² מעשה במחשבה תחלה, ומה שארז"ל אין²³ לך עשב שאין לו מזל כו' היינו שהמזל רק מגדלו ונותן בו טעם כמשל התהוות מתיקות התפוח מהכח הצומח שיש בארץ אבל גופו הוא באמת מלמעלה מבחי' סוכ"ע. והגם שיש כמה ברואי' שוני' לאין קץ ותכלי' ואיך נמשך זה מאא"ס ב"ה שהוא אחדות פשוט להיו' בחי' רבוי כו', אך הענין לפי שההמשכה הוא ע"י מדות חסד²⁴ דרועא ימינא כו' ומ"מ אא"ס ב"ה ממש הוא העושה וכל הע"ס הם כגרזן ביד החוצב בו שמ"מ האדם חוצב כו', והיינו שהם בחי' כלים, ועי"ז נעשה בחי' רבוי יהי אור מחסד וכן מים, ורקיע מבחי' גבורה כו'. וזהו ענין ארץ קדמה שבחי' ארץ שהיא בחי' התהוות גשמיו' קדמה לשמי' שהם רוחני' כי היא נמשכ' דוקא מבחי' סוכ"ע כנ"ל.

ג) והנה האדם יש בו ב' הבחי', שנפשותיו האלקי' והבהמי' הם מבחי' ממכ"ע מפני אדם ושור וגופו שהוא גשמי שרשו מבחי' סוכ"ע, ושיהיו יכולים להתחבר יחד הוא ע"י התורה שהיא משים שלום בפשמ"ט. והענין שיש בחי' רצון ובחי' חפץ והוא בחי' פנימי' הרצון שע"ז נאמר וראית²⁵ את אחורי ופני לא יראו. והפי' כי הרצון הוא רק בחי' חיצוני', כמו כשרוצה לעדור ולחרוש שהתכלי' בזה הוא כדי להוציא פירות, וכן העוסק במו"מ שהתכלי' הוא קיבוץ הממון להרויח אשר לזה יש לו חשקות והוא נק' חפץ בלה"ק אבל גוף המעשה שחורש וקוצר וכן מה שעוסק במו"מ הרצון שבזה הוא בחי' חיצוני' וזהו הנק' רצון כו'. וכך יובן ג"כ למעלה שבחי' רצון העליון הוא בחי' סוכ"ע שבחי' חכמ' נחשבת לגבי' כמו בחי' עשי' כמ"ש כולם²⁶ בחכמ' עשית וע"י רצון זה הוא שנתהוה בחי' הגשמיות. אבל בחי' חפץ הוא למעלה מזה והוא בחי' המצות שיש לו ית' חפץ בהן. והנה בתורה יש ב' הבחי', אורייתא²⁷ מחכמה נפקת בחי' ממכ"ע, והרצון שבמצות בחי' סוכ"ע, והתחברותם הוא ע"י החפץ שבהם שהוא בחי' פנימי' החכמה [ופנימי' הרצון] כו' וכמ"ש ה'²⁸ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, שבחי' החפץ הוא בבחי' התורה אשר קדשנו במצותיו, אשר מל' אשרי שהוא דבר המאושר וטוב מבחי' חפץ כו', לכן העוסק בתורה משים שלום ומחבר סוכ"ע וממכ"ע בין בפשמ"ע ובין בפשמ"ט כנ"ל.