כה

וזהו ענין מ"ש במדרש³⁴ ע"פ אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כו' כי הנה יש ב' בחי' חכמה, חכ' שהוא שייך לדיבור היינו שהוא מדבר דברי חכמה אף שהם דברים בטלים שאין בהם שום תועלת מ"מ יש בהם חכ' כמ"ש שיחת³⁵ ת"ח צריכים לימוד כו', ובחי' חכ' שהוא בשביל תיקוני' שיש בהם תועלת לדחות ולהרחיק הרע מדק שבדקות כו'. וכמו"כ יובן בבחי' חכמות שהוא להחיות מאין ליש שנק' בשם חכ' שבדיבור הוא הנק' בשם עמל שיחה שאין בו תועלת כ"כ כמ"ש בזוהר³⁶ לאו אורחא דמלכא לאשתעי מילין דהדיוטא כו' שהוא בחי' ע"מ שנק' בשם שיחה בטילה לגבי מהותו ועצמותו, אבל בחי' עמל תורה הוא בחי' חכ' שבתורה שהוא לברר בירורי' שיש בו תועלת והוא שנתעלה בחי' חכ' שירדה ונתלבשה בבי"ע לברר בירורי' וגם בחי' עצם החכ' שלא ירדה, כי לא ירדה רק חיצוניו' חכ' כמ"ש נובלות חכמה כו', שניהן נתעלו לבחי' עצמות שלא שייך שם לאמר אפי' בשם מקור לחכ', כי הכח לבירורי' הוא מבחי' מקור לחכ' כנ"ל וכשנתעלה ע"י הבירורי' נתעלה למעלה מבחי' מקור לחכ' שהוא בחי' עילוי אחר עילוי בעצמותו כו' וד"ל.

נמצא שיש כאן ג' בחי' יחודים בחי' א' הוא שבחי' ח"ת הוא נכלל בבחי' ח"ע כמו שהי' מתחלה קודם הבדלה, ובחי' ב' הוא שירד ונמשך מבחי' ח"ע לח"ת והוא ע"י התורה שהיא בחי' ממוצע כנ"ל שיורדת לברר בירורים, ובחי' ג' שבחי' חכ' שבתורה עם בחי' חכ' שבעצמות שניהם שוין נתעלו לבחי' עילוי אחר עילוי כו' שלא שייך שם אפי' בשם מקור לחכ' כנ"ל. והוא הענין מ"ש בגמרא³⁷ ע"פ יהיב חכמתא לחכימי' כל מי שיש בו חכמה הקב"ה נותן לו כו', פי' שיש בו חכ' היינו שיתבונן באלקות ביחו"ע ויחו"ת כו' ומחמת זה יתפעל הלב בחי' מדותיו בבחי' לאתהפכא כו' שהוא בחי' הבירורים כו' אף שבחי' חכמה ושכל שיתפעל הלב הוא בבחי' חיצוניו' ונובלות חכ' שלמעלה בעצמותו מ"מ ע"י בחי' חכ' של התפעלות הלב לאהפכא כו' נתעלה בחי' חכ' שבעצמותו למעלה מעלה למקום שלא שייך שם לאמר אפי' בשם מקור לחכ' שהוא בחי' עילוי אחר עילוי כו' ומחמת זה ניתוסף לו חכ' ושכל בבחי' חכ' שבעצמותו כנ"ל, וזהו הקב"ה נותן בו חכ' כו' שהוא ע"י בחי' העליו' שנתעלה למעלה כו' וד"ל.

וזהו חכמות בחוץ תרונה ב' חכמות ח"ת וח"ע, והנה משמעות הלשון הוא כשהב' חכמות בחוץ אז הם תרונה אבל כשלא היו בחוץ הב' חכמות הנ"ל לא שייך