כא

לזולתו אם לא ע"פ חכמה ושכל שמתחכם האיך לצרף האותיות כו', כמו"כ יובן למעלה ג"כ בבחי' צירופי אותיות העליונים, יהי⁶ אור יהי רקיע שמוכרחי' להיות ג"כ עפ"י בחי' חכמה כמ"ש כולם⁷ בחכ' עשית כו', בחכ'⁸ יסד כו', בראשית⁹ ת"י בחוכמתא והוא בחי' חכ' שבדיבור העליון שע"י נמשכו הצירופי' של עשרה מאמרות באופן הנאות שיוכל להיות ממנו בחי' ההשתלשלות, והוא בחי' חכ' דמל' דאצי' שכל בחי' הצירופי' שמהוים בי"ע מאין ליש נמשכים ממנו כמ"ש והלא¹⁰ במאמר אחד כו' שהוא כללות כל הצירופים והמאמרות, בראשית¹¹ נמי מאמר הוא שהוא בחי' חכ' שבדיבור שכל הצירופים פרטי' היו נכללים בו מתחלה רק שאח"כ נתחלק לע"מ וזהו הנק' למעלה בחי' מים תחתונים. ובחי' מים עליונים הוא בחי' ח"ע פי' היינו חכ' שבעצמותו שהוא ג"כ בבחי' א"ס כמ"ש ולתבונתו¹² אין מספר כו' כמ"ש לאו¹³ דאית לך צדק ידיעא כו' ולאו מכל אלין מדות כלל, ומה שנק' חכים כו' הוא כמ"ש אנת חכים ולא בחכ' ידיעא כו' שהוא בחי' א"ס שהוא למעלה מבחי' התפשטות לגמרי אפי' מבחי' אצי' כו'. והנה בין מ"ע שהוא בחי' ח"ע למים תחתונים שהוא בחי' ח"ת הוכרח להיות בחי' רקיע המבדיל ביניהם, שמתחלה היו ב' בחי' החכמות הנ"ל מעורבין לגמרי היינו שבחי' ח"ת הי' נכלל בח"ע ולא הי' ניכר למהות בפ"ע עד שהוצרך להיות בחי' הבדלה.

וביאור הענין הוא עד"מ ממלך שהוא חכם גדול בעצם שבחי' חכ' העצמי' של המלך כמו שהיא בפ"ע לא שייך בה שום המשכה עדיין שהרי עדיין היא נכללת בעצמותו של המלך, אך אח"כ כשצריך להמשך ממנה איזה פרט חכמה כמו בשביל התנהגות המלוכה אזי מוכרח להיות התעלמות בבחי' חכ' עילאה שהוא בחי' חכמתו העצמי' בכדי שיוכל לצמצם עצמותו בבחי' פרט זה של חכ' להתנהגות המלוכה. והנה בודאי מקודם שנמשך פרט זה של חכמה הי' ג"כ נכלל בבחי' חכמתו העצמיות שהרי הוא לפי ערך עצם חכמתו זה החכ' של התנהגות המלוכה, אם עצם חכמתו כמו שהיא בעצמותו הוא בגדלות כן לפ"ע זה הוא ג"כ חכמתו של התנהגות המלוכה ואם הוא בקטנות כן לפ"ע זה הוא ג"כ חכמתו שהוא בשביל התנהגות המלוכה, ואף שמקודם לא הי' בבחי' פרט חכמה רק חכמתו העצמיו' מ"מ בודאי הפרט הי' נכלל בהכלל כמו עד"מ מחכם גדול שאינו מלך עדיין שלא נמשך כלל מחכמתו בשביל התנהגות המלוכה רק שחכמתו היא כלולה בעצמותו הי' נכלל בעצמות החכ' גם הפרט דהיינו התנהגות המלוכה כו'. ולמעלה הוא ג"כ עד"ז שבחי'