י

עסק התורה שלמטה. וזהו ונתן⁸⁵ זרע לזורע ולחם לאוכל, פי' לחם לאוכל ע"ד ישראל⁸⁶ מפרנסים כו' רעייתי פרנסתי כו', שכמו שהלחם מחבר ומשיב הנפש אל הגוף כך התורה היא מחברת אוא"ס ב"ה דלאו מכל מדות להתלבש במדות, וכמ"ש כי⁸⁷ אמרתי עולם חסד יבנה, ע"י כי אמרתי עולם דהיינו מה שאומר ד"ת המלובשין בעניני עולם, חסד יבנה נבנה להיות מדות חסד ולהיות אנת הוא חכים כו'.

והנה זו היא מדת כל יום יערוף כמטר בבחי' עורף וחיצוני', אך בחג הסוכות זמן גילוי בחי' פנימי' היא גילוי השמחה וסוכה⁸⁸ תהי' לצל יומם, יומם הוא בחי' החסד יום דאזיל עם כולהו יומין, והוא ענין כי אמרתי עולם חסד יבנה ע"י כי אמרתי עולם כנ"ל. וצל הוא ענין מקיף על יומם שהוא בחי' החסד ולמעלה הוא בחי' השמחה הבאה מלמעלה בהגלות אוא"ס ב"ה ממש זמן שמחתינו. אך שמחה זו עדיין היא מפני גילוי בחי' המקיף בצלו חמדתי כו', אבל ביום⁸⁹ השמיני עצרת וקליטה כו' דהיינו שיהי' נתפס ונקלט גילוי זה בפנימי' הלב ממש, ואז הוא זמן שמחתינו ממש שמחה⁹⁰ וטוב לבב מרוב כל.

כשעירים ⁹¹ עלי דשא, דשא נק' העשב בשעה שצומח מן הקרקע ועדיין לא נתגדל כראוי, ושעירים הם גשמי' דקי' כשערות, וזה רומז ללימוד הלכות פסוקות, קווצותיו⁹² תלתלי' ושער רישי'⁹³ סלסלה⁹⁴ כאדם המסלסל בשערו כו', כי כמו שהשערות נמשכות מן המוח כך ההלכות נמשכות מח"ע כו', וכרביבים הם גשמי' גדולים עלי עשב שהוא הנגדל כראוי עד שהוא מזריע זרע והוא רומז לבחי' לימוד בעיון. וביאור הדבר כי הנה יש ב' מיני זריעה שהתבואה היא צומחת מן גרעינים שנזרעו ממש אלא שהם בתוס' וריבוי מאד משא"כ פירות האילן והארץ וכדומה הנה מגרעין הנזרע נגדל ונעשה פרי כגון תפוח וכיוצא, כך הנה משעירים שהם גשמי' דקים דהיינו לימוד הלכות פסוקות נגדל דשא עשב שאינו מזריע זרע שהזרע כעין הגרעין שנזרע דהיינו שיודע הלכה שלומד, אבל מלימוד העיון יכול להוציא דין חדש. וזהו ההפרש בין מארי משנה למארי תלמוד, שמארי משנה הם בעלי הלכות פסוקות אבל מארי תלמוד הם בעלי עיון ומוציאים דין חדש, ושניהם צריכים להיות וכמ"ש ועשה⁹⁵ לי מטעמים הרבה מטעמים שאין דרך המלך לטעום הכל ממין א' ומטעם א' רק הרבה מיני מטעמים, ולכך צריך ללימוד המשנה וגם תלמוד כו'.