של

וכן מכונים באחד לחודש השביעי כל בחי' אלו מאירים למטה בזמן ומקום דווקא, היינו מה שהוא למטה יום השביעי ממש בבחי' זמן אזי דווקא מאיר בו הבינה, וכן עד"ז בר"ה והיינו ע"י שהארה זו שנמשכה מלמעלה מהזמן היא מאירה דווקא ע"י בחי' מלכות דאצי' מקור דבי"ע אשר בה כבר יש שורש לבחי' זמן ממש בבי"ע, ועיין מזה בסש"ב ח"ב פ"ז וז"ל, והנה אע"פ שהוא יתברך למעלה מהמקום והזמן, אעפ"כ הוא נמצא גם למטה במקום וזמן דהיינו שמתייחד במדת מלכותו ית' שממנה נמשך ונתהווה המקום והזמן וכו' עכ"ל. וזה קרוב למ"ש בעה"ק ח"א רפ"ח וז"ל א"ס הוא שלימות מבלי חסרון, ואם תאמר שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו כו' והגבול הנמצא ממנו תחילה הם הספירות, עכ"ל. וא"כ מצד הכח הנמצא ממנו להאיר בגבול שייך מקום וזמן, דדוקא מצד בחי' הנקרא אין סוף ובלי גבול אין שייך מקום וזמן, אבל מצד כח הגבול י"ל שייך מקום וזמן, ומ"מ היינו מקום רוחני כמו מעלה ומטה במדריג' כמ"ש בת"א פ' וארא בד"ה וארא אל אברהם, אבל מצד עצמותו מעלה ומטה שוין, וא"כ מדת מלכותו שהוא שורש המקום והזמן י"ל שרשה מבחי' מה שיש באוא"ס ב"ה ג"כ כח הגבול, וכענין⁵ שיעור קומה רל"ו אלפים רבבות פרסאות, ומה שמתייחד עם מדת מלכותו זהו מה שמאיר בחי' א"ס בכח שבבחי' גבול כו', או עכ"פ תוספת וריבוי אור כו'.

והנה הזמן שבבחי' מל' ג"כ גבוה מזמן הגשמי וכענין אלף שנים בעיניך כיום אתמול, וא"כ עפי"ז יובן איך שייך וישבות ביום השביעי, כיון מצד כח הגבול שבא"ס שהוא בחי' מל' שייך זמן, והוא ית' עצמו שלמעלה מהזמן מאיר בבחי' זמן ג"כ, והיינו ענין השבת ויו"ט, וז"ש ביו"ט מקדש ישראל והזמנים, וכיון שמ"מ זמן ובחי' יום השביעי שבמ' אינו כזמן גשמי שלנו, ע"כ א"ש שבחי' זו מאיר בזמן שלנו שלמטה לכל מקום כפי זמנו כו', ואע"פ שיש מקום כשאצלינו מתחיל יום השבת אצלם הוא עדיין אינו שבת, מאיר להם שבת בזמנם, כי בחי' שבת שבמל' אף ששם שייך זמן אינו ממש כזמן שלנו כו', א"כ נק' ג"כ למעלה מהזמן לגבי זמן שלנו כו'.

וז"ש רבינו ז"ל בש"ע שלו סי' א' סעיף ח' כי עת רצון שלמעל' ויחודים עליונים שבק"ש ותפלה וקדושת שבת ויו"ט הוא למעלה מגדר המקום והזמן וכו' עכ"ל, דקשה הא היחודים עליונים זהו מה שמתייחד במדת מלכותו והרי ביאר בסש"ב ח"ב פ"ז שבמדת מלכותו שייך מקור לבחי' זמן וכו'. אלא צ"ל לפי שגם הזמן שבמדת מל' הוא ג"כ למעלה מהזמן שלנו רק שנק' סדר זמנים, ע"כ היחודים הם למעלה מהזמן שלנו כו', ומ"מ מאיר למטה לכל מקום ומקום בזמנו הראוי לו, שהרי עכ"פ בחי' מלכותו היא שורש לבחי' הזמן שלמטה ממש כמ"ש בסש"ב, ועיין בלק"ת בדרושי עשי"ת בד"ה להבין פי' הפסוק. ועפ"ז י"ל מ"ש ושנותיך לא יתמו, לשון ושנותיך שייך ג"כ מצד בחי' מלכותו, ואין צריך לדחוק כמ"ש הרשב"א שהוא שבירת האוזן לבד.