שכט

בריאת העולם המשך אין תכלית לו, רק שאינו בבחי' זמן, וא"כ עכ"פ שייך הלשון המשך מציאותו המשך אין תכלית לו, כמו המשך שאין לו תכלית בזמן, אלא שזה הוא למעלה מבחי' זמן. ועד"מ ענין הימים למעלה הם ז' ספירות חג"ת נהי"ם הן שרש לשבעה ימי בראשית, אבל הם אינן כלל בבחי' זמן אלא הם ז' מדות עליונות, וביום השבת הוא עליות המדות לבחי' בינה שהיא למעלה מבחי' מדות ושם מאיר מבחי' דלאו מכל אלין מדות איהו כלל, גם שייך למעלה ענין י"ב חדשים שהם י"ב גבולי אלכסון או הם י"ב מלאכים דבריאה שבמרכבה הנק' י"ב בקר והים עליהם מלמעלה, ועד"ז יש שנים ושמיטות ויובלות, א"כ לפי"ז שייך ענין שבת למעלה דווקא בבחי' מיוחדת מימי החול, אע"פ שאין שם זמן, והיינו כי ימי החול הם ו"ק חג"ת נה"י ושבת הוא בינה, היינו עליות המדות בבינה, וכן שייך ענין יוהכ"פ שהוא התגלות עתיקא, ואפ"ל ג"כ שאין כל בחי' אלו תמיד יחד כ"א כשנק' ימי המעשה אינו שבת, וכשנק' שבת למעלה אינן ימי המעשה, כי כל מדה ומדריגה היא בחי' בפ"ע, ומאחר שלימדנו הראשונים ששייך לומר המשך בלי תכלית למעלה שנמשל בפסוק להמשך זמן ממש בלי תכלית, היינו מ"ש ושנותיך לא יתמו, וא"כ בהמשך בלי תכלית שבזמן ודאי שייך ימי החול ויום השבת ור"ח ופסח ור"ה, א"כ מאחר שהפסוק אומר משל לקיום מציאותו ית' מזמן בלתי גבול, א"כ יש לנו לייחס בחי' אלו דחול ושבת ור"ח למעלה, אלא שלפי האמת המשך זה הבלי גבול גבהה הרבה מהמשך הזמן, ואין השכל משיג איך הוא, כמו שאינו משיג איך שאינו בבחי' מקום כלל, לכן עכ"פ שייך יום השבת למעלה מה שאינו מאיר בימי המעשה והכל הוא למעלה מהזמן, והיינו הארת המדות זהו ימי המעשה וכשמתעלים בבינה נק' וישבות ביום השביעי, שהבינה נק' שביעאה עילאה בזח"ג פ' תזריע דמ"ז ע"ב, ובזח"א פ' בראשית דמ"ז ע"ב, ועיין בהביאור ע"פ אכלוהו היום שבת"א פ' בשלח ושם בהביאור כ' בענין הזמן ג' בחי', וזה סדרן מלמטה למעלה, הא' בבי"ע שם שייך זמן ממש יום ולילה, הב' באצי' שם הוא למעלה מהזמן, ומ"מ שייך שם קודם ומתאחר כמו תחלה נאצל מדת חסד ואח"כ גבורה ואח"כ רחמים כו', וע"כ נקראים ששת ימים, הג' בחי' כתר וכ"ש בחי' אור א"ס שם אין שייך קודם ומתאחר, כי שם עבר הוה ועתיד הכל בבת אחת, דהיינו ענין שם הוי' שהוא היה הוה ויהיה, אבל מ"מ שייך גם הענין שיאמר בלשון בני אדם המשך מציאותו המשך אין תכלית לו, אע"פ שאין שייך בהמשך זה קודם ומתאחר כלל, כמ"ש בס' העקרים מאמר שני פרק⁴ וכ"ש לפ"ד האפודי.

ומעתה י"ל ענין יום השבת זהו עליות ו"ק דאצילות שבהם שייך קודם ואיחור כשעולים לקבל מאוא"ס, משא"כ בימי המעשה אין בהם גילוי אור א"ס בערך זה כלל, וכעד"ז היו"ט ור"ה ויוהכ"פ, ומ"מ הכל למעלה מהזמן דבי"ע, אך כשנמשך משם להאיר בבי"ע מאיר לכל מקום בזמנו ממש, כמו בשבת מאיר הבינה הנק' יום השביעי היא מאירה למטה ביום השביעי דווקא, וכן ענין יום הדין מאיר בר"ה באחד לחודש השביעי, והסליחה דווקא ביוהכ"פ שלמטה מאירים כל בחי' אלו שהם למעלה מהזמן רק הם מכונים יום השביעי מטעם הנ"ל שהבינה היא שביעאה,