שטז

וביאור ענין האותיות ידוע שהן בחי' אמצעי לחבר העליון בתחתון או שני דברים נפרדים, והיינו כאשר אין ערך בין המשפיע והמקבל שיקבל האור כמו שהוא אזי יומשך האור ע"י בחי' אותיות שנקראו ממוצעים והענין הוא עד"מ האהבה בלב האדם אל דבר הנאהב הרי דבר הנאהב הוא דבר נפרד מן עצם אור האהבה והרי אנו רואי' שמתחברים יחד כי הרי נמשך אור וחיות האהבה בתוך דבר הנאהב ממש, והנה ודאי אין ערוך לדבר הנאהב לגבי האהבה הרוחניות, אך ע"י בחי' אותיות מתחברת רוחניות האהבה בתוך דבר הנאהב והיינו ע"י אותיות המחשבה שחושב ומהרהר את האהבה שבלבו שהרי ע"י אותיות הללו יאיר ויבקע אור האהבה אל דבר הנאהב וע"י יש לה חיבור וקשר עם דבר הנאהב כי האותיות מביאי' אותה מן העלם עצמותה לידי גילוי לחוץ ממנה בדבר נפרד כו', וכמ"כ אותיות השכל מביאי' גילוי אור השכל להתחבר בדבר חוץ מן השכל כמו להשכיל לתינוק או להוליד אהבה וכיוצא בזה בכל עו"ע שהוא ירידה ממהות למהות אינו אלא ע"י בחי' אותיות העליון שמחברו לתחתון כו', וככה יובן למעלה בבחי' אותיות שבמל' דאצי' שהוא בחי' ממוצע להביא בחי' גילוי אור האלקי על הנשמות של הצדיקים, וזהו שאמר נהני' מזיו השכינה ע"י אמצעות בחי' אותיות השכינה, והוא גילוי אור מקיפי' של המצות שנקראו עטרות כנ"ל וזהו שאמרו דשכר⁹⁶ מצוה בעוה"ב היא המצוה בעצמה שבאה לידי גילוי להיות נהני' ממנה בזיו השכינה כנ"ל וד"ל, אבל בלתי בחי' האותיות לא יוכלו לקבל מאור המצות עצמן להיותן אור תקיף וגדול מערכם מטעם הנ"ל שבאי' מבחי' בירורי נוג"ה רק על ראשיהן נעשה עטרות בלבד בבחי' מקיף, אבל ע"י האותיות מאיר להם בהגבלה כפי אשר יוכלו שאת בכלי השגתם כו', וזהו החידוש שבעוה"ב יותר מג"ע דעכשיו דהיינו שבחי' מקיף מתגלה, משא"כ בג"ע אינן מקבלי' רק מבחי' א"פ שלאחר הצמצום כו' וד"ל.

ואמנם בעוה"ז א' היום⁹⁷ לעשותם בלבד שהאור בבחי' ההעלם ולמחר לקבל שכרם בבחי' הגילוי מפני שעכשיו בעוה"ז לא נתברר עדיין בשלימות עד זמן העוה"ב כו', וע"כ כל עיקר העוה"ב תלוי במצות דווקא ולזה אמרו ז"ל דכל⁹⁸ ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנא' ועמך כולם צדיקים כו' שאפי'⁹⁹ פושעי ישראל מלאי' מצות כו' וד"ל, אך הנה שרש בחי' שמחה של מצוה הוא בחי' גילוי אור המקיף ממש כמו שהוא ולא ע"י אמצעות בחי' אותיות ע"כ השמחה באה בלתי מוגבלת בהשגה כלל כמו בשמחת בית השואבה שהי' החסידים ממשיכים רוה"ק ממש כמו הלל¹⁰⁰ הזקן כשהי' שמח הי' אומר אם אני כאן כו' ורשב"ג הי' זורק ח' אבוקות כו' ועיקר גילוי השמחה מכל המצות שעשו כל השנה הוא בשמחת תורה שמקיפי' בס"ת ז' הקפות כו' והענין הוא כי כל השנה הגם דעשו מצות אבל מפני