שח

שאין כלי הקטן מכיל ריבוי אור שכל הגדול רק אם יצמצם השכל לפי ערכו הקטן מאד אזי יקבל כו' וכן מי שדעתו וכלי מוחו קצרה לא יוכל לקבל עומק שכל מופלא שלמעלה מערכו אז ממילא יתבלבל כלי מוח המקבל ולא יקבל כלום אלא יסתלק אור השכל של המשפיע למקורו והכלי של המקבל אינו מקבל רק אפס קציהו כי לא יוכל להכיל את כל השפע כי רב הוא ממנו כו'. וכל אלה דמיונות ומשלים להבין ענין יו"ד נקודות דתהו שהוא מפני תוקף וריבוי האורות לא נתגלו בבחי' הכלים רק מעט מזעיר כנקודה בעלמא בלבד והוא הנק' מיעוט הכלי שאינו מתפשט לחלקי' כלל כו' כנ"ל וכנ"ל במדות הטבעיי' שהמדה עצם א' ופשוט והתגלותה ג"כ אינו אלא אפס קציהו כי לא יכול הדבר שמתלבש בו מדת החסד להכיל כל החסד הטבעי, אמנם מה שנגלה בו בלתי מתחלק כמו העצם כמו שאין העצם מתחלק אחר שנתגלה בבחי' צמצום כנקודה שאין לה התפשטות כלל. ויובן זה יותר עד"מ הארת השכל שאינו מתיישב בדיבור מפני עומקו כי אורו רב ולא יכילנו כלי הדיבור כלל ירמוז ברמז ויבין אותו הרי הרמז לא שמכיל כל עצם עומק השכל רק אפס קצהו אבל מ"מ יכוין בו אל העומק אמנם מבלי התפשטות כלל לחלקים כו' והרי הרמז לגבי עומק המושג נק' מיעוט הכלי לגבי ריבוי האור כו' וד"ל. (אך יש להבין למה דוקא מפני ריבוי האור נעשה מיעוט הכלי כמו שע"י ריבוי הכלי הוא מיעוט האור כמשי"ת)⁴⁸. אך הענין הוא כמ"ש במ"א דכל שהאור יותר גבוה הכלי שלו יותר קטן וראי' מאור השכל שהוא גבוה מכל הכחות והכלי שלו קצר הכמות כו' וכמו שאנו רואים כל מי שדעתו עמוקה יותר יותר יהי' דברי' מועטים כי לפי עומק ורוחב דעתו נראה לו הדבר לקטן הערך עד שא"צ פירוש ואריכות כלל ע"כ יאמרנו בדיבור א' או בשתיים ולא יותר משא"כ תלמידו הקטן הימנו יפרש הדבר באריכות יותר והקטן ממנו יאריך יותר בדברים הרי לפי קוטן הדעת יגדל הכלי שהוא הדיבור יותר ולפי גודל הדעת יקטן הדיבור (וכמ"ש⁴⁹ במשה כבד פה כו' ובהיפוך במוחי' דקטנות ירבה הדיבור יותר כמו שאמרו נשים⁵⁰ דברניות הן לפי שנשים⁵¹ דעתן קלה כמ"ש במ"א באריכות וד"ל).

והנה ענין השבירה באה מחמת שני טעמים, הא' מחמת ריבוי האור ותקפו ע"כ לא יכול הכלי לסבול וירד גם המקצת מן האור עם הכלי והן רפ"ח ניצוצות שנפלו עם הכלי' כידוע, והב' מחמת מיעוט הכלי, ויש להבין ענין וביאור שתי סיבות אלה. והנה מה שיוכל להיות סיבת השבירה גם באור במקצת מצד ריבוי האור ותקפו זה יובן מענין מה⁵² שמצינו בלוחות ראשונות שהי' גילוי אור תקיף ביותר אשר ע"כ הי' שליטת עין הרע לנחש הקדמוני בזה והחטיא לישראל בחטא העגל ונשתברו הלוחות כו' ומזה יובן בכל בחי' גילוי אלקות בבחי' התגלות ביותר מדאי לכל עין הרואה שיוכל לשלוט בזה קנאה של נחה"ק וכו', ואע"פ שמצינו גילוי