דש

וכדומה הרי אין בה רצון העליון כלל גם למעלה באצי' ולא נמשך תוס' אור באצי' כלל, א"כ הרי הא בהא תליא דהוספת האור באצי' תלויה בתורה של מטה וא"כ מה חילוק יש ביניהן לומר שתורה של מעלה אינה לברר בירורי' רק להוסיף אור כו' ולהורות על אופן גילוי התענוג והרצון כו' כנ"ל, ותורה שלמטה באה לברר בירורי' כו'. אך הענין הוא דבאמת עיקר התורה הוא רק לברר בירורי נוג"ה שנפלו בשבה"כ וכמ"ש להבדיל בין טמא לטהור כו' ומה שלמעלה באצי' נק' התורה לשון הוראה להורות על אופן גילוי התענוג והרצון כנ"ל אין זה בחי' תענוג ורצון סתם אלא בחי' התענוג והרצון להיותו מתהפך חשוכא לנהורא כו' שהוא בחי' הבירורים כידוע והוא הנק' הוספת אור חדש באצי' וזה תלוי בחכ' שבתורה שלמעלה במו"ס עצמו כנ"ל, אמנם אין זה נק' בירור באצי' אחר שהאצי' הוא לאחר הבירור כנ"ל רק שהוספת אור זה באצי' הוא כדי שיומשך בבי"ע ויתברר ויתהפך חשוכא לנהורא כו' והוא ע"י שם מ"ה שמברר לב"ן כו' שזהו ענין בחכ' אתברירו וע"כ כשחכמה שבתורה למטה גזרה שהסוכה פסולה וכה"ג גם למעלה לא בא תוס' אור ע"י סוכה כזאת כי שרש החכ' שבתורה דבריאה הוא בבחי' מו"ס עצמו ולא גזר חכמה של מעלה שיהי' רצון ועונג בזה כלל גם למעלה והא בהא תלי' כנ"ל רק שבחי' חכ' שבתורה דאצי' מוספת אור ולא שתברר ממש, ובבי"ע היא המבררת בירורי נוג"ה עי"ז כו' וד"ל.

וזהו שהשיב להם הקב"ה כלום יצה"ר כו' כי המלאכים דאצי' ודבריאה כו' בקשו להשיג בחי' עונג העליון שבמצות העליונות ע"פ הארת מו"ס עד בחי' חכ' דזו"נ כו', והשיבם שעיקר הארה זו רק לברר בירורי נוג"ה בעשי' בסו"מ וע"ט בפ"מ לאהפכא חשוכא לנהורא כו' וכל הוספת אור באצי' הוא רק בשביל זה ומאחר שאין לכם מה לברר כי אין יצה"ר שולט בהם למה תבקשו³³ הוד אור זה כו' וד"ל. ונמצא מובן מכ"ז דאין הפרש בין מצות העליונות למצות התחתונות רק שבאצי' המצות הן רק בחי' עונג ורצון העליון ממש כמו שהוא למעלה ובבי"ע הוא בא בהתלבשות בדברים גשמיי' כמו בצמר דציצית כו' ועד"מ עונג המלך שיעשו לו בנין נאה כך וכך הרי העונג שבעצמות נפשו מתגלה כשעשו לו הבנין בגשמיות המעשה כשעושי' רצונו כו' וגם בבחי' החכמה המברר לעונג ורצון אין הפרש רק שבאצי' מברר לבחי' עונג העליון כמו שהוא למעלה ולמטה בבי"ע החכ' הזאת מבררת פועל המעשה והוא חכמה שבתורה להבדיל בין טמא כו' דהיינו אם יעשו הסוכה כך וכך יוכשר וישכון בה גילוי אור מקיף בסכך שנק' צילא דמהימנותא כו' והסכך הגשמי מתברר מנוג"ה כו' ואם לאו הסוכה פסולה כו' וד"ל.

(ומעתה יש להבין מ"ש³⁴ רש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו שהם טעמי מצות שלא נתגלו עכשיו אלא לעתיד, אם הכוונה על בחי' טעם החכמה שמברר להמשכת הרצון והעונג כנ"ל ששרשו בבחי' מו"ס עצמו³⁵ שבו מאיר מפנימי' העונג כנ"ל ע"כ אינו מתגלה עכשיו גם באצי' אלא לעתיד או על הוספת האור באצי'