שב

דורש עליהם תלי תילי' של הלכות כו', אבל על הטעמים והנגינות לא מצינו שום דרש כלל כי הוא העלם גמור, וזהו שאמר בע"ח²³ דשרש הטעמים הוא בבחי' הכת"ר ושרש הנקודות הוא בבחי' החכמה כו' וד"ל. אך²⁴ לפעמים מצינו בע"ח דהטעמים הוא²⁵ בבחי' החכמה, אך הענין הוא דשניהם אמת שהוא בחי' הארת הכתר בחכמה כו'. וביאור הדבר הנה עד"מ כאשר א"א לאדם להסביר איזה שכל עמוק בדיבור לזולתו גם שהוא חכם גדול הנה יוכל לכוין לו העומק ההוא ע"י רמז כי גם שבאותיות א"א להלביש כי לא יכילו אותו אבל ברמז יתלבש, וכיוצא בזה ג"כ בנגינות וטעמים דגם שא"א שיאיר אור העלם החכמה גם בבחי' נקודה ע"ג האותיות, אבל בניגון שהוא תנועת והמשכת קול בעלמא יוכל להתלבש בו, אך הוא שם בהעלם גדול מושלל מכל בחי' השגה אפי' כנקודה וברק בעלמא אינו מושג והמופת לזה מן השיר שבניגון שבו יכווין אדם אל בחי' העלם השכל אשר הוא למעלה מן ההשגה לגמרי כו' כמ"ש במ"א והוא הנק' בחי' הארת הכתר בחכמה שהוא בחי' מקור השכל כמו שהוא בהעלם בכח השכל, אך הוא מאיר למטה בניגון וכיוצא וגם הוא כלא חשיב לגבי עצם החכמה הנעלמה שנק' כח המשכיל העצמי שהוא בחי' ח"ס עצמו כנ"ל, וע"כ הטעמים לפעמים בחכמה בלבד כו' וד"ל. ובכ"ז יובן ענין הנ"ל בפי' ותמלא כד"ה כו' שגם כ"ד ספרים דאורייתא שהוא בחי' החכמה להורות אופן המשכות רצון המאציל במצות עליונות כלא חשיב לגבי עצם החכמה כו', והיינו בחי' נקודה דחכמה השייך לאותיות כנ"ל אבל בבחי' הטעמים והנגינות שבה יש בהעלם מבחי' עצמות ח"ס כמו עד"מ שהעומק השכל מלובש ברמז וכה"ג וגם זאת אינו אלא הארה בעלמא וז"ש ויהי²⁶ שיר"ו חמשה ואלף כו' וכמ"ש ובלילה²⁷ שיר"ה עמי כו' ונק' רננה דאורייתא שהוא למעלה מגוף אותיות התורה כנ"ל בענין טנת"א כו' וד"ל.

והנה ידוע שהתענוג הוא מקור הרצון שהרי לפי ערך התענוג בדבר מה כן יתפשט הרצון אליו כידוע וכך הוא למעלה בבחי' המשכות רצון העליון שבמצות עליונות הנה בחי' התענוג הוא פנימי' מקורן ושרשן (והוא בחי' י"ג חיוורת' דע"י שהוא פנימי' התרי"ג ארחין כו' כידוע), וא"כ מובן שלפי אופן התענוג כך יומשך הרצון. והנה ידוע ג"כ שהתענוג מתלבש בחכמה (וע"כ נק' גם החכמה טעם כלומר תענוג) וכנראה בחוש שבהתענג אדם בדבר מה ראשית גילוי העונג הוא בשכלו אמנם אין זה רק בחי' גילוי העונג מעצמות העונג הנעלם והגילוי עונג הזה שמתלבש בשכל הוא המקור לרצון דהיינו לעוררו שיתפשט לפי אופן גילוי זה העונג ממש כנ"ל. וכך יובן למעלה בבחי' שרש החכמה שבתורה למעלה שהיא גוזרת על אופן המשכות רצון המאציל כנ"ל שהוא עפ"י אופן בחי' גילוי העונג שבה דוקא, והוא רק בחי' נקודה דחכמה שבה גילוי העונג מצומצם מאד והיינו ע"י בחי'