שא

עפ"י הוראת חכמת עצמות המאציל, וז"ש ואהי'¹⁷ אצלו אמון אצלו ממש וכמארז"ל דהתורה¹⁸ קדמה לעולם אלפיים שנה אפי' לעולם הנאצל כי הרצון להאציל נמשך ג"כ עפ"י טעם שבחכ' כו' (אך נק' טעם כמוס שהוא טעם לרצון בהעלם אע"פ שאין טעם לרצון בגילוי כמ"ש במ"א) וד"ל.

והנה כתיב ותמלא¹⁹ כד"ה ותעל שהן כ"ד ספרים דאורייתא שנמשל לכ"ד קטן ששואבין בו מים הגדול כך שרש בחי' חכמה שבתורה למעלה כנ"ל ג"כ אינו אלא כערך כד מים לגבי עצמות חכמת המאציל דהיינו שלא נתגלה רק בחי' הארה בעלמא מעצמיות החכמה במצות עליונות, והוא אשר מבואר בפע"ח קצת מן אופני ההמשכות שבמצות למעלה כו' אבל עיקר החכ' חכ' נעלמה היא בהעלם עצמות המאציל כו' רק בבחי' הטעמים והנגיגות שבתורה יש בהעלם קצת מהארת עצמות החכמה שהוא למעלה מבחי' החכ' המלובש להורות אופן המשכות רצון המאציל במצות העליונות כנ"ל. וביאור הדבר הנה ידוע שיש ד' מדריגות בתורה טנת"א הנקודות הן בבחי' חכמה, וביאור הדבר הנה ידוע שיש בחכמה ב' מדריגות הא' בחי' גילוי השכל כמו שהוא בא ונמשך מלמעלה מן השכל דוקא שהוא בא בבחי' נקודה בעלמא כברק המבריק עד"מ והוא אשר אנו רואים שימצא אדם איזה שכל בהברקה בעלמא ועדיין לא בא השכל בהתגלות גמור זהו הנק' בחי' נקודה דחכמה ואח"כ מתפשט בהתגלות גמור כמו שמן הנקודה ימשיכו קו לאורך ורוחב אבל הנקודה בעצמה היא בהעדר ההתפשטות לגמרי אבל קצת גילוי יש בה בצמצום גדול והוא אשר נתגלה מעט מזעיר מאד מלמעלה מן השכל הנק' העלם השכל כמו שהוא במקורה בכח המשכיל ההיולי שנק' בשם חכמה נעלמה וכך הענין בבחי' נקודות שבתורה שהוא בחי' נקודה דחכמה הבאה בגילוי ממקור החכמה הנק' ח"ס, אבל מדריגה השנית בחכמה הוא בחי' העלם החכמה כמו שהיא קודם שבאה לידי גילוי כלל וכלל גם לא בבחי' נקודה והיא המתלבשת בהעלם בנגינות וטעמים שבתור' כמו ניגון דזרק"א מקיף סגולת"א²⁰ כו', דהנה הניגון הזה דזרק"א וכיוצא אינו שייך לגוף האותיות כלל כי ניגון דזרקא על תיבה זו דומה לניגון דזרקא שעל תיבה אחרת כו' מפני שבהעלם גנוז בניגון זה בחי' העלם החכמה שבתיבה זאת ולא בחי' גילוי החכמה כנקודה שהרי הנקודה שייך עכ"פ אל האות כידוע בענין נקודה קו שטח שמן הנקודה נעשה קו ומן הקו נעשה שטח האות, וא"כ יש יחוס לאות עם הנקודה וכמו שאמרו למה²¹ נקו"ד על וישקה"ו כו' ומכש"כ התגי"ן של האותיות שהי'²² ר"ע