רעז

כמ"ש אשת⁸⁷ חיל שהוא שם ב"ן לאחר הבירור עטרת לבעלה שם מ"ה כי תעלה לשרשה בבחי' ס"ג דתוהו שלפני מ"ה דתיקון, כי הנה בחי' הכלים דתוהו הוא שנפלו ונשברו כידוע⁸⁸ בע"ח שמפני תוקף האור דתוהו לא יכול הכלי לסובלו ונשבר הכלי ונפל למטה ומבואר דבר זה במ"א, אבל בחי' האורות דתוהו נסתלקו ועלו למעלה בעצמות המאציל ולא שייך לומר בהן שבירה ונפילה כלל, והנה עיקר הבירור הוא לאהפכא חשוכא לנהורא כו' שהוא להעלות לבחי' הכלים דתוהו שנפלו למטה ולאחר הבירור הרי עולים בחי' הכלים דתוהו לשרשם שהוא בחי' שם ב"ן דז' מלכים דתוהו שהן ב"ן דס"ג כידוע והן גבוהים גם מבחי' האורות דתיקון כמ"ש ואלה⁸⁹ המלכים אשר מלכו כו' לפני מלוך מלך לבנ"י וכל מלוכה הוא בחי' ב"ן, וגם הן היו לפני בחי' האורות דתיקון שנק' ישראל כידוע, וא"כ מה שיקרא לעתיד בשם עושין רצונו של מקום היינו שיומשך בחי' אורות דתהו שכבר נסתלקו ועלו למעלה מעלה, שירדו למטה ויתלבשו בבחי' הכלים שלהם שעלו מן הבירור ע"י התיקון דשם מ"ה כנ"ל, וידוע⁹⁰ בע"ח דבחי' אורות דתהו הן בחי' י' כתרים בלבד שנק' י' נקודות ולכך נק' הם בשם רצונו של מקום כי הכתר הוא בחי' מקיף כו', ונמצא הרי בחי' רצונו של מקום שבהמשכת הי' כתרים דתוהו לבחי' הכלים גבוה הרבה מבחי' רצונו של מקום שבבירורים שהוא רק בבחי' האורות דש' מ"ה דתיקון שהן למטה גם מבחי' הכלים דתוהו כנ"ל, וזהו שורש הטעם לזה שאמרו לעתיד דקרא ואספת דגנך נק' אין עושין רצונו של מקום לגבי בחי' רצונו של מקום שיהי' לעתיד בהמשכת אורות הכתרים דתהו אבל עכשיו קרא דואספת דגנך בעבודת הבירורים רצונו של מקום, ושני המאמרים אמת ולא סתרי אהדדי כלל דזה מדבר עכשיו וזה מדבר לעתיד כנ"ל וד"ל.

ובכל הנ"ל יובן מה שבפ' ראשונה דק"ש אמר ושננתם⁹¹ לבניך תחלה ואח"כ וקשרתם לאות ובפ' שני' אמר בהיפוך דמצות קודמים לתורה והזכיר וקשרתם⁹² קודם ולמדתם כו', כי הנה תחלה יש להבין שורש התורה והמצות דהנה אורייתא⁹³ מחכמה עילאה נפקת ולכאורה אין זה מובן דהרי עיקר התורה הוא בחי' המדות טמא וטהור כשר פסול כו' כמו כל דינין שבתושב"כ במ"ע ומל"ת הכל אינו אלא בחי' מדות זה יכשר וזה יפסל, זה טמא לא יאכל כו' כמ"ש להבדיל⁹⁴ בין הטמא לטהור כו'. אך הענין הוא דשרש תשב"כ הוא בחי' ו"ק דז"א, ואמנם נמשך בו"ק דז"א מהארת אור אבא שהוא בחי' החכמה והטעם לכל דין והלכה שבתורה שבע"פ למה זה יטמא ויפסל ולמה זה יטהר כמו מ"ט דר' פלוני כו', כידוע