רעא

מוי"ו כי המל' ירדה בגלות בע' שרים ובחי' ז"א היא בבחי' שינה כמ"ש ויקץ כישן ה' כו' כנ"ל, וכמ"ש בזהר⁴⁶ דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא כו', א"כ א"א שיהי' גלוי אור א"ס בכתר מצד עצמו כ"א מצד התעוררות התחתונים ולא בבחי' העלאת מ"ן במצות וכיוצא שהרי המל' בגלות כו' אלא רק מצד בכי' בשפלות ומרירות שבזה מעוררים בחי' הארת רחמים רבים העליונים שבכתר שנמשך מהארת עצמות אור א"ס.

וזהו שרש ענין קול ברמה נשמע רח"ל מבכ"ה כו' פי' קול ברמה בבחי' פנימיות הכתר שנק' רמה כמ"ש חנה רמ"ה קרנ"י (כי חנה⁴⁸ בגי' ס"ג דבינה והארת הכתר בבינה הוא מ"ש אהי' אשר אהי'⁴⁹ אנא זמין כו' והיינו מ"ש רמה⁴⁷ קרני בבחי' הכתר עצמו), והקול הזה נק' קול⁵⁰ גדול ולא יסף כו', והוא פי' קול⁵¹ ברמה כמו קול⁵² השופר הולך וחזק כו', דהיינו מפני שמעורר בחי' קול רח"ר שבכתר שהן נמשכים מצד עצמות אור המאציל שהוא בבחי' א"ס ממש כידוע.

אך תחלה יש להבין מהו בחי' הבכי' דרחל בזמן הגלות דוקא, כי הנה בחי' היחוד שהי' בזמן בהמ"ק בבחי' פב"פ העיקר הוא בחי' גלוי התענוג במוחין דאו"א בז"א שמלובש בשעת היחוד וכמו"כ גלוי התענוג במוחין דנוק' כו', ובזמן הגלות נסתלקו בחי' המוחין דאו"א מז"א כמו בחי' שינה וממילא אין יחוד עליון כו', וכמו"כ בחי' נוק' דז"א שירדה למטה בגלות ורחוק⁵³ ממנה מנחם משיב נפשה כי איננו כו' וכמבואר בספרי הקבלה, הנה בט' באב שהוא זמן חורבן בהמ"ק שנסתלק בחי' היחוד אזי דוקא מתעורר בכנ"י הבכי' כי אז נזכרת על בחי' התענוג העליון שביחוד. והנה ידוע דהצער הוא היפך העונג ממש לפי ערך, כי לפי הפלאת העונג כן ירבה הצער מהעדרו, כמו אשת נעורים שתתרחק מבעלה לפי ערך עומק הפלאת העונג שהיתה מקבלת ביחוד כן ירבה צערה בזכרה את בעלה, וא"כ בשעת הצער והבכי' דוקא נתעורר כח אותו העונג לפי מה שהוא ממש ולא בעת שכחה או בעת שמחתה כו' וממילא מעורר בשעה זו גם אצל בעלה צער גדול כי רוח⁵⁴ אייתי רוח כו' ובפרט בחי' התקשרות המקבל במשפיע ומשפיע במקבל שנתאחדו ממש והיו⁵⁵ לבשר א' כו'. והנמשל מזה יובן למעלה בט' באב שנסתלק היחוד אז זמן זכרון היחוד העליון בכנ"י שהוא בחי' מל' דאצי' ואז נאמר רחל מבכה על בניה כו' כי בנ"י הן באים