רסד

להבין שרשי הדברים

ביאור לתורה הנ"ל

להבין ¹ שרשי הדברים הנ"ל, הנה להבין שורש ענין רצונו של מקום הנ"ל, יש להקדים תחלה להבין שני² מאמרי רז"ל דסתרי אהדדי לכאורה בפסוק זה דואספת דגנך כו', דפעם אמרו דהא דכתיב ולקחתי דגני כו' בשאין עושין רצונו של מקום והא דכתיב ואספת דגנך כו' כשעושים רצונו של מקום, ובמקום³ אחר בש"ס רמי האי קרא דואספת דגנך אקרא דועמדו זרים כו' ומוקי קרא דואספת כשאין עושין רצונו של מקום, ואיך יתכן לומר בפי' ואספת דגנך כו' ב' דברים הפכים עושין רצונו ואין עושין רצונו כו'. אך הנה פי' רצונו של מקום על דרך הקבלה יתפרש בשני אופנים, הא' בבחי' מל' דאצילות שיורדת למטה ונעשית כתר לבי"ע כדי לברר בירורי נוגה כמשי"ת וע"ז אמר ואספת דגנך כו' שזהו כשעושים רצונו של מקום, כי הרצון נק' כתר כידוע ובי"ע נק' מקום כמשי"ת, ורצונו של מקום הוא בחי' כתר דבריאה שנמשך מבחי' מל' דאצי', והאופן השני יתפרש למעלה בבחי' מלכות דא"ס (או מל' דא"ק) שנעשה כתר דאצי', וכן בכל עולם בפרט כי בחי'⁴ מל' שבעליון שנעשה כתר לתחתון נק' רצונו של מקום כו' (והענין המאמר השני הנ"ל דקרא דואספת דגנך כשאין⁵ עושים רצונו של מקום היינו לעתיד לאחר תשלום כל הבירורים שאז נאמר ועמדו זרים כו' שלא יצטרכו לברר בעצמם ועכשיו שהמה צריכים לברר היינו כשאין עושים רצונו של מקום כו', ונמצא דמה שעושים רצונו של מקום עכשיו כדי לברר בירורים זהו הנק' אין עושים רצונו של מקום לעתיד לאחר הבירור, ולפי"ז הרי מתורץ הסתירה הנ"ל בשני מאמרים הנ"ל ולא קשיין אהדדי כלל דשניהם אמת אלא שזה מדבר עכשיו בזמן הבירור וזה מדבר לעתיד לאחר הבירור וכמשי"ת בעזה"י וד"ל).

והנה יש להבין ביאור ענין רצונו של מקום שהוא בחי' מל' דאצי' שנעשה כתר לבריאה כנ"ל, ותחלה יש להבין איך שייך לומר בחי' מקום בעולמות הרוחני' העליונים המופשטים מכל תואר הגשמה ומכ"ש מגשם גדר מקום בעל ו"ק גשמיי'. אך הענין הוא דמקום הגשמי שבעוה"ז השפל יש לו שרש ומקור בעולם העליון הימנו הרוחני, וכמ"ש⁶ במ"א בביאור ענין הנה מקום אתי פי' שמקום הגשמי ו"ק הגשמיי' הרי מקורם ושרשם ברוחניות ג"כ הוא בבחי' מקום אלא שהוא בבחי' הרוחניות מאחר שהרוחניות מקור ושורש הגשמיות, וכמו אין⁷ לך עשב למטה שאין