רנו

ממכ"ע הנ"ל נבנה מבחי' חסד דז"א וכמ"ש והוכן¹⁰ בחסד כסא וכידוע, וע"ז אנו אומרים ברוך המקום להיות נמשך מבחי' מקום דז"א במל' שנק' עולם, ונק' ג"כ מלך וכמו חי העולמים מלך כו' לפי שעולם ומלך הכל ענין ומדריגה אחת כי היות התהוות העולם הוא בחי' מלך כמ"ש מלכותך מלכות כ"ע וכנ"ל. ובזה יובן דברי¹¹ התוס' בברכות גבי כל ברכה שאין בה שם ומל' (לפי ששם ומל' הכל א' וכנ"ל) דה"ה אם לא הזכיר העולם כאלו לא הזכיר שם ומל', לפי שעולם ומלך הכל א', כי חיות העולם הוא בחי' המל' בלבד כנ"ל וד"ל.

וענין רצונו של מקום הנה הוא בחי' ההמשכה מז"א למל' (ומבחי' מל' בבריאה וכמ"ש בע"ח¹² דבחי' מל' דאצי' נעשית כתר לבריאה, וכן מבחי' מל' דא"ס נעשה כתר לאצי' ונק' רצונו של מקום דאצי' כו'), ואין ההמשכה זאת אלא ע"י בחי' ההעלאה בבחי' ביטול הרצון מלמטה למעלה הנק' ביטול היש לאין כמו וצבא¹³ השמים לך משתחווים וכיוצא בזה עד רום המעלות בכללות העולמות שנתהוו מאין ליש מבחי' המל', וגם בחי' המל' עצמה עולה מלמטה למעלה בבחי' ביטול כמ"ש לך¹⁴ ה' הממלכה כו' שהרי אינה אלא בחי' אותיות ש"מ¹⁵ בלבד, וכמו ביטול זיו השמש בגופו של מאור השמש כידוע¹⁶ בפי' כי שמש ומגן ה' אלקים דשם אלקים הוא נרתק לשמש שהוא שם הוי' וכהדין¹⁷ קמצא דלבושא מיני' ובי' כו' וד"ל. וזהו פי' ישראל עושין רצונו של מקום שהן עושין וממשיכים בחי' רצון העליון להית מקור למציאות עולם בו"ק מעלה ומטה כו', וזהו עיקר היחוד עליון בק"ש בדלי"ת דאחד כמארז"ל תמליכהו¹⁸ בשמים וארץ וד' רוחות העולם כו' וד"ל.

והנה כאשר ישראל עושים רצונו של מקום אז נאמר ואספת דגנ"ך כנ"ל, והענין הוא דאסיפה זו לאסוף הדגן אינו אסיפה גשמיות אלא ר"ל אסיפה וקיבוץ רוחני, לאסוף ולקבץ כל הניצוצות שנפלו בקליפות דהיינו כל חיות הדברים גשמיי' דדצ"ח כמו במזון ומאכל ולבוש ששרשן מבחי' התוהו כידוע, והוא ע"י קיבוץ ואסיפת כל מיני התקשרות רצונות זרות שבנפש הבהמית שנקשרה בתאות דברים הגשמיי' ובפרט ביגיע כפיו במו"מ וכו', מפני בחי' ביטול הרצון מכל וכל רק לה' לבדו, שאז עולים גם כל הניצוצות דקדושה שיש בכל אשר לו במזון וכו' לה' אחד במס"נ בתפילה, וע"ז אמר ואספת דגנך וכו', בחי' אסיפה וקיבוץ ניצוצות הרבה מאד. וע"ז רמזו רז"ל דלא¹⁹ גלו ישראל לבין אוה"ע אלא להוסיף להם גרים, וזה