רנו

ממכ"ע הנ"ל נבנה מבחי' חסד דז"א וכמ"ש והוכן10 בחסד כסא וכידוע, וע"ז אנו אומרים ברוך המקום להיות נמשך מבחי' מקום דז"א במל' שנק' עולם, ונק' ג"כ מלך וכמו חי העולמים מלך כו' לפי שעולם ומלך הכל ענין ומדריגה אחת כי היות התהוות העולם הוא בחי' מלך כמ"ש מלכותך מלכות כ"ע וכנ"ל. ובזה יובן דברי11 התוס' בברכות גבי כל ברכה שאין בה שם ומל' (לפי ששם ומל' הכל א' וכנ"ל) דה"ה אם לא הזכיר העולם כאלו לא הזכיר שם ומל', לפי שעולם ומלך הכל א', כי חיות העולם הוא בחי' המל' בלבד כנ"ל וד"ל.

וענין רצונו של מקום הנה הוא בחי' ההמשכה מז"א למל' (ומבחי' מל' בבריאה וכמ"ש בע"ח12 דבחי' מל' דאצי' נעשית כתר לבריאה, וכן מבחי' מל' דא"ס נעשה כתר לאצי' ונק' רצונו של מקום דאצי' כו'), ואין ההמשכה זאת אלא ע"י בחי' ההעלאה בבחי' ביטול הרצון מלמטה למעלה הנק' ביטול היש לאין כמו וצבא13 השמים לך משתחווים וכיוצא בזה עד רום המעלות בכללות העולמות שנתהוו מאין ליש מבחי' המל', וגם בחי' המל' עצמה עולה מלמטה למעלה בבחי' ביטול כמ"ש לך14 ה' הממלכה כו' שהרי אינה אלא בחי' אותיות ש"מ15 בלבד, וכמו ביטול זיו השמש בגופו של מאור השמש כידוע16 בפי' כי שמש ומגן ה' אלקים דשם אלקים הוא נרתק לשמש שהוא שם הוי' וכהדין17 קמצא דלבושא מיני' ובי' כו' וד"ל. וזהו פי' ישראל עושין רצונו של מקום שהן עושין וממשיכים בחי' רצון העליון להית מקור למציאות עולם בו"ק מעלה ומטה כו', וזהו עיקר היחוד עליון בק"ש בדלי"ת דאחד כמארז"ל תמליכהו18 בשמים וארץ וד' רוחות העולם כו' וד"ל.

והנה כאשר ישראל עושים רצונו של מקום אז נאמר ואספת דגנ"ך כנ"ל, והענין הוא דאסיפה זו לאסוף הדגן אינו אסיפה גשמיות אלא ר"ל אסיפה וקיבוץ רוחני, לאסוף ולקבץ כל הניצוצות שנפלו בקליפות דהיינו כל חיות הדברים גשמיי' דדצ"ח כמו במזון ומאכל ולבוש ששרשן מבחי' התוהו כידוע, והוא ע"י קיבוץ ואסיפת כל מיני התקשרות רצונות זרות שבנפש הבהמית שנקשרה בתאות דברים הגשמיי' ובפרט ביגיע כפיו במו"מ וכו', מפני בחי' ביטול הרצון מכל וכל רק לה' לבדו, שאז עולים גם כל הניצוצות דקדושה שיש בכל אשר לו במזון וכו' לה' אחד במס"נ בתפילה, וע"ז אמר ואספת דגנך וכו', בחי' אסיפה וקיבוץ ניצוצות הרבה מאד. וע"ז רמזו רז"ל דלא19 גלו ישראל לבין אוה"ע אלא להוסיף להם גרים, וזה

הערות

  1. 10. והוכן בחסד כסא : ישעי' טז, ה.
  2. 11. דברי התוס' בברכות : מ, ב.
  3. 12. בע"ח דבחי' מל' דאצי' נעשית כתר לבריאה : ע"ח שער העקודים (ש"ו) פ"ב.
  4. 13. וצבא השמים לך משתחוים : נחמי' ט, ו.
  5. 14. לך ה' הממלכה : דברי הימים א כט, יא.
  6. 15. ש"מ : כ"ה בכת"י המעתיק: ואוצ"ל: שם.
  7. 16. כידוע בפי' כי שמש ומגן ה' אלקים : תהלים פד, יב. תניא שעהיחוה"א פ"ז ואילך. יהל אור להצ"צ תהלים עה"פ. וראה בהמ"מ בתו"ח בראשית לב, ג. לקו"ש חי"ח ע' 310. וש"נ.
  8. 17. וכהדין קמצא דלבושא מיני' ובי' : ראה ב"ר פכ"א, ה. [וראה במ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תשכא].
  9. 18. תמליכהו בשמים וארץ : ראה ברכות יג, ב. זח"ג רכג, ב. ערב, א. ובכ"מ.
  10. 19. דלא גלו ישראל לבין אוה"ע אלא להוסיף להם גרים : פסחים פז, ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.