רנב

שהוא רק בחי' הגבלת האור דחכ' בכלי וכמ"ש122 בזהר ע"פ אכלו ריעי' כו' או"א כו'. אבל שרש הריח בחוטם הוא בבחי' חיה שעולה בבחי' יחידה להמשיך משם תוס' אור מרובה על עיקר ההארה שמאיר מכבר בחו"ב כו'. וע"כ ארז"ל ע"פ123 כל הנשמה תהלל י"ה זה הריח דוקא שהנשמה נהני' ממנו ולא הגוף כו', דהיינו המשכת מקיפי' דחי' יחידה לחו"ב כו'. ולזה הטעם יש הפרש בין הריח והמאכל גם בגשמיו', והוא מה שאנו רואים שהמאכל יפיג טעמו במעט זמן משא"כ הריח שלא יפיג ריחו לעולם מפני ששרשו בבחי' מקיף דאבא ושרש המאכל דלחם הוא בבחי' החכמה המוגבלת בכלי המוח כו'. ולזה אמרו דחמרא124 וריחא דוקא פקחין ממקור החכמה כו' וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן למשכיל למעלה בבחי' שרש ריח הקרבנות דכתיב בהו ריח ניחוח כו'. דהנה גוף הקרבן דבהמה וכבש שרשו מבחי' פני שור כו' שנפל בשבירה כידוע, ומתברר ע"ג המזבח באש שלמעלה שאוכל הקרבן כמ"ש לחמי כו', והוא בחי' בירורי' דנוגה כנ"ל. אך מה שנק' עוד בשם ריח ניחוח היינו לאחר הבירור דנוגה שעולה בחי' הגבורו' שלהם שנבררו למעלה מעלה בשרש ומקור כל הגבורות דקדושה, והוא בחי' הריח דחוטמא דע"י כמ"ש וירח125 ה' את ריח הניחוח כו' (וכן בבגדי עשו החמודות כתיב וירח126 את ריח בגדיו ויברכהו כו' כמ"ש במ"א). והטעם הוא בהיות שבחי' הגבורות העליונות דריח שבחוטמא דע"י הוא ממשיך מבחי' חיין דחיין שהוא בחי' מל' דא"ס שמאיר בפנימי' ע"י כי בחי' ע"י הוא בחי' ממוצע בין המאציל לנאצלי' כידוע, וכמשל הנשימה גשמי' שבחוטם למטה ע"י הריח שממשיך מבחי' יחידה שבאדם כנ"ל באריכות. וזהו ריח127 ניחוח לשון נחות דרגא שחוזר וממשיך מחיי דחיין כו', והיינו מפני בחי' תוקף ותגבורת הכח של הריח דוקא הוא שמעורר התעוררו' יתירה בבחי' חיי דחיין כו' ונק' בחי' גבורה דע"י כו'. והענין הזה יובן ע"ד דוגמא למטה מדברי' גשמיי' החריפי' ביותר כמו סמים החריפי' ביותר כסממני הרפואות וכיוצא שמפני עוצם ותוקף כחם החזק מאד יקראו בשם סם, וע"כ ביכולתם לרפאות כל חולי קשה ונק' סם חיים להחיות נפש האדם ברוח וחיות חדש וחזק מאד כו'. אך זהו דוקא כאשר נותנין בתערובו' ובמדה נכונה וראוי' לפי אופן קושי החולה המנגדה כידוע לרופאי', אבל כאשר אינן נותנין כפי הראוי לאדם הרי הן נקראו סם המות להמית את האדם. ונמצא יש בסממני' החריפי' ב' הפכי' לגמרי, א' שיהי' סם חיים להחיות רוח חיות מחדש, והב' להמית ולסלק החיות, והרי החיים והמיתה ב' הפכי' הן. אך הענין הוא משום דשרש הסמים החריפי' והחזקים נפלו בשבירה מבחי' תוקף ותגבורת כח הגבורו' העליונות

הערות

  1. 122. וכמ"ש בזוהר ע"פ אכלו ריעים כו' או"א כו' : ראה זח"ג ד, א. ובכ"מ.
  2. 123. ע"פ כל הנשמה תהלל י"ה זה הריח דוקא : ברכות מג, ב. וראה אוה"ת ויקרא ע' רצו.
  3. 124. דחמרא וריחא דוקא פקחין : יומא עו, ב.
  4. 125. וירח ה' את ריח הניחוח : בראשית ח, כא. וראה סה"מ תקס"ב ע' כט.
  5. 126. וירח את ריח בגדיו ויברכהו : בראשית כז, כז. וראה אוה"ת עה"פ שם.
  6. 127. ריח ניחוח לשון נחות דרגא : ראה ג"כ תו"א כה, ד. לקו"ת תצא לה, ג. שם דרושים לשמ"ע צב, ד. סידור לג, ג. ובכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.