רלו

דע"ס גם הן בחי' מציאות ומהות דבר מה כנ"ל. וגם א"א לפרש לפ"ז המאמר דאיהו6 וחיוהי חד דקאי על בחי' האורות דע"ס דאיך מתייחדי' לגמרי בבחי' העצמות אחר שהן במספר עשר מציאות עשר7 ולא תשע כו' וגם הן בבחי' מציאות ומהות דבר מה ועצמות אא"ס מושלל מכל בחי' מציאות וכמ"ש לאו8 דאית לך מכל אינון מדות כלל כי הוא ית' בעצמו אור פשוט בתכלית האחדות הפשוטה כידוע. אלא בהכרח לומר בענין ב' מדריגות דאור וכלי שבע"ס דלא כמובן לכאורה בסה"ק דקאי על מציאות הנאצלים אלא9 הוא בחי' גילוי אור המאציל להאציל את מציאת הנאצל וגופו של מציאת הנאצל הוא הנק' בחי' כלי של האור כמו ספי' חכמה שנאצלה מן המאציל הנה בחי' גילוי האור והשפע להאציל למציאת החכמה נק' אור החכמה וכאשר כבר נאצל מציאת החכ' הרי נק' מציאת החכמה עצמה בשם בחי' כלי לאור של המאציל שהאציל לחכמה. וא"כ אין הפי' בכלי החכ' שהחכמה כבר ישנה במציאות והכלי הוא רק בחי' הגבלת מציאותה בלבד אלא גופה של מציאת החכ' נק' כלי והיא עצמה בחי' הגבלת האור שלה דהיינו אור הנשפע מהעצמות להאציל את מציאותה הרי בעצמות מציאותה היא מגבלת לאור הזה כו'. ולפ"ז יתפרש שפיר מ"ש בס"י דע"ס בלי מה בלי מהות ומציאות כלל, כי כל בחי' האור של כל ספי' אינו בגדר מציאות ומהות מדה וספי' עדיין אלא רק שהוא בחי' גילוי אור הנשפע מן המאציל להאציל אותו המציאות כנ"ל. ולכך אמר ג"כ דאיהו וחיוהי חד ממש, כי לפי פי' זה הרי כל בחי' האורות דע"ס מתייחדי' בבחי' עצמי' המאציל בתכלית היחוד אחר שהן מושללים ג"כ עדיין מכל מציאות ספי' ומדה כנ"ל וד"ל.

אך הנה י"ל ביאור דבר זה איך יהי' בחי' גוף מציאת הספי' נחשב לבחי' כלי להגביל את האור כו'. ותחלה י"ל היטב ביאור ענין ובחי' האצי' מהו. כי הנה הטעם שנק' בשם אצילות דוקא ידוע לפי שהוא ענין האצלה והפרשה כמ"ש במשה ויאצל10 מן הרוח על ע' הזקנים וכן כתיב ואצלתי11 מן הרוח כו'. וביאור זה ידוע שלשון ואצלתי או ויאצל אין הכונה שעיקר מציאותו של הרוח נבואה שבמשה ירד ונח בע' הזקנים שא"כ היו נביאים כמותו ממש, וידוע שלא היו שוים במדריגה עמו כלל שהרי אלדד ומידד שנתנבאו במחנה הי' זה לפלא בעיני יהושע רק משה אמר מי12 יתן והי' כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו ממש עליהם כו'. אלא פי' אצילות הרוח היינו רק הארה בעלמא שהופרשה להאיר מרוחו של משה על הזקנים (כמו13 בשאול שנחה עליו הרוח ונתנבא גם הוא גם שלא הי' ראוי כלל לנבואה, וכך ע' הזקנים לא היו ראוים לנבואת רוחו של משה כלל רק שהאיר עליהם הארה בעלמא).

הערות

  1. 6. דאיהו וחיוהי חד : ת"ז בהקדמה לפני ד"ה קום יחזקאל.
  2. 7. עשר ולא תשע : ס"י פ"א מ"ד.
  3. 8. לאו דאית לך מכל אינון מדות כלל : ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.
  4. 9. אלא הוא : בכת"י ב וכת"י ג: אלא בחי' האור הוא.
  5. 10. ויאצל מן הרוח : במדבר יא, כה. וראה סה"מ תקס"ז ע' תכט.
  6. 11. ואצלתי מן הרוח : במדבר יא, יז.
  7. 12. מי יתן והי' כל עם ה' נביאים : במדבר יא, כט.
  8. 13. כמו בשאול שנחה עליו הרוח : ראה שמואל-א י, י.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.