רד

מעצמו' כח מחשבתו הכלולה בעצמותו ית' דלית⁴⁰ מח' תפב"כ ע"כ שואלי' איה מקום כבודו להיותו למעלה מכל השגה אפי' משכל הנעלם דא"ק כו'. ובזה יתורץ גם הקושי' השני' בהיות שקודם ההשתלשלו' הי' הוא ושמו מי קראו בשמו כו' התירוץ הוא דמעצמותו נתעורר כי חפץ חסד הוא ואח"כ⁴¹ תלוי במעשה התחתוני' כמ"ש בע"ח (וז"ש חי אני וימלא כבוד ה' כו' כמו נשבע⁴² ה' בנפשו דהיינו שיבא לידי גילוי מן ההעלם עד"מ האדם שנשבע להביא מחשבתו הנעלמה לידי גילוי וד"ל).

אך הנה עדיין י"ל איך יוכל להיות בחי' המשכה זו דכבוד ה' ממקומו העצמי כנ"ל ע"י המלאכים שאומרים קדוש וברוך כו' מאחר דכולא קמי' כלא וכאין בלי ערך כלל לנגדו אפי' לא כערך טפה בים אוקיינוס כידוע. אך הענין הוא דכתיב תתן⁴³ אמת ליעקב כו' שהוא ע"י אמת דיעקב דהיינו ע"י בחי' מס"נ⁴⁴ שלהם באחד כמ"ש מי לי בשמי⁴⁵ם כו', דפי' מס"נ הוא מסירת הרצון שנק' נפש כמו אין⁴⁶ נפשי אל העם כו' וכך פי' אליך⁴⁷ ה' נפשי אשא בחי' מסירת הרצון בלתי לה' לבדו כו', והוא בחי' ביטול היש לאין עד רום המעלות, ועי"ז רוח אייתי רוח⁴⁸ כו' כמ"ש אם⁴⁹ ישים אליו לבו כו' כידוע להמשיך אתדל"ע ע"י אתדל"ת כזו ג"כ בבחי' ביטול העצמות דהיינו לצמצם א"ע להיות רוצה במלוכה הנ"ל ולעלות במחשבתו⁵⁰ אנא אמלוך כנ"ל. וזהו שמפסיקין בין אחד לואהבת בבשכמל"ו, הגם דמשה⁵¹ לא אמרו אלא יעקב כידוע, ואנשי יריחו היו כורכין את שמע בלי הפסק בשכמל"ו אבל אין הלכה כמותם מפני שעיקר בחי' המשכת של כבוד ה' אנא אמלוך מעצמות א"ס הוא באמרו בשכמל"ו, וזהו⁵² ע"י יעקב דוקא משום שנאמר יעקב⁵³ חבל נחלתו שהוא חלק ה' ממש כמא' ישראל עלה במח' סתם דהיינו במח' הכללית דהי' הוא ושמו בלבד שלפני הצמצום שמצמצם א"ע להיות לו רצון ומח' בגילוי אנא אמלוך כנ"ל, וע"כ ביכולתם להמשיך משם להיות גילוי ההעלם. וז"ש שמע ישראל ה' אלקינו ישראל דוקא מטעם זה, ומטעם זה דוקא יעקב אמר בשכמל"ו (וכמ"ש⁵⁴ בזהר משה מלגיו יעקב מלבר דמשה בבחי' הדעת ויעקב בבחי' הת"ת ששם מעורר בחי' המלוכה שהוא יחוד ת"ת ומל').