ר

ואולם חי אני

שבת מברכין תמוז

ואולם ¹ חי אני וימלא כבוד ה'² את כל הארץ וכו'. ויש להבין לכאורה במ"ש וימלא כבוד כו' לשון עתיד דוקא הלא כתיב מלא³ כה"כ לשון הווה שכבודו מלא עולם תמיד וכמ"כ כתיב את השמים ואת⁴ הארץ אני מלא כו' ולמה אמר וימלא (וגם בלשון שבועה חי אני וימלא שמשמעו על להבא נשבע שיהי' כן). וכמ"כ י"ל במה שאנו אומרים ברוך⁵ שם כבוד מלכותו כו' דמשמע ענין ברכה והמשכת מלכותו זאת אנו מבקשים על העתיד, ולכאורה כבר הוא מבורך בשם ומלכות כמ"ש מלכותך⁶ מכ"ע ואין⁷ מלך בלא עם כו'. וגם י"ל שאלת המלאכים כמ"ש משרתיו⁸ שואלים זל"ז איה מקום כבודו כו', וזה פלא לכאורה דהלא המה עצמם או' מלא⁹ כה"כ שכל הארץ האירה מכבודו בבחי' ההתגלות מאין ליש בכל העולמות ובכל נברא בפרט ואם לאו לא הי' להם קיום מציאות כלל כידוע, וא"כ מה זה ששואלים איה מקום כבודו כו'. ועוד ענין א' י"ל בהיות ידוע מארז"ל דקודם¹⁰ שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד כו', דהיינו שלא הי' עדיין בחי' השתלשלות העולמות דאבי"ע כלל רק הי' הוא ושמו העצמי בלבד (שנק' מל' דא"ס שלפני הקו כו'), וא"כ י"ל קודם שנאצל ונברא כו' מי קראו בשמו להיות לכבוד מאחר שאין עוד מלבדו, ולמה אמר שימלא כבוד ה' לקרות בשמו הגדול הלא אין שינוי לפניו מקודם שנבה"ע כו' כי ממנו נמצאו הכל, ולא יתכן בחי' הכבוד רק על זולתו הנפרד מאתו כו'.