קצא

והוא הנק' בחי' ההעלאה מלמטה למעלה כי השביתה הגשמי' מן הציור ודאי הוא בחי' העלאה דהיינו שחוזר צמצום כח התנועה וצמצום כח המחשבה אל בחי' כח עצמותם ממש וממילא עי"ז חוזר ג"כ ועולה בחי' אותו כח המצומצם של השכל מה שמצמצם ע"י בעבור זה (כמו שמצמצם עומקו בהשגה כדי לשמוע שאלת חבירו כנ"ל) אל כח עצמותו ממש וממילא ינוח כח השכל ויעמוד בעמדו הראשון כמו שתנוח המח' ותעמוד בעצמות כחה כששובת ונח מן הציור וכיוצא וע"כ נק' כ"ז בשם בחי' ההעלאה מלמטה למעלה הנק' בחי' א"ח למקורו כך כח השכל חוזר אל מקורו ועצמו וגם כח המח' כו' וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן למשכיל למעלה בבחי' שרש שבת דמעלי שבתא כמ"ש ויכל אלקים כו' כנ"ל דהיינו שבחי' צמצום כח הפועל דשם האלקי' דמל' דאצי' בבי"ע חוזר ועולה אל בחי' עצמותה כי הנה בחי' חכמה דמל' דאצי' שמהווה הכל מאין ליש הוא רק כדמיון צמצום מחשבת אדם בציור וכתיבה וכה"ג לגבי עצם מהות אור חכ' דמל' (שבתוכה מלובש חכמה דז"א שבתוכה מלובש חכמה דאור אבא עד בחי' חכ' דא"ס ממש כו') וכאשר אמר ויכל אלקים כו' היינו שביתת מלאכה זו שהצמצום חזר אל עצמות חכמתו להיות במעמדו הראשון כנ"ל והוא הנק' בחי' אור חוזר למקורו דהיינו שבחי' חכמתו עצמי' המאציל חזר לעצמותו מפני שנתעלה מצמצומו א"ע למטה בי' מאמרות דאצי' ודבריאה כו' ונק' נייחא דרוחא החכמה וכמ"ש כי בו שבת וינפש וע"ד משלי' הנ"ל וד"ל. וזהו ענין שמור לנוק' שהוא בחי' ליל שבת מפני שהוא בחי' ההעלאה מלמטה למעלה כנ"ל וע"כ או' מזמור לדוד כו' ובקידוש או' ויכולו ויכל אלקי' כו וישבות כו'. אך בשבת דיממא הוא בחי' ההמשכה מלמעלה למטה והוא בחי' זכור לדכורא כמ"ש בקידוש היום זכור את יום השבת כו' וכנ"ל.

וביאור זה הנה יובן ג"כ ע"ד הנ"ל במשל מלאכה גשמי' בציור וכתיבה כו' דהנה אנו רואים בחוש שלאחר שגמר אדם איזה מלאכה כמו ציור או כתיבה ובנין וכה"ג הגם שמסתלק צמצום שכלו ומחשבתו ובאין אל עצמותם כנ"ל הנה מיד אחר ההעלאה הזאת חוזר ונעשה בחי' ירידה והמשכה מעצמות חכמתו לדבר המלאכה ההיא כי הרי מתחיל להסתכל בחכמתו הטיב הדק בכל פרטי מעשהו שעשה אם טובה היא. עד"מ אומן חרש חכם שהגם שתחלת פעולתו ודאי הייתה עפ"י שכלו ולימודו בציור מלאכת האומנות מ"מ פעולתו נעשי' צמצום עצמות כח חכמתו כנ"ל אך לאחר שגמר מלאכת הציור ומתבונן בה אם טובה ויפה היא הרי צריך להעמיק בה בכל עצמו' תבונתו שהיא הרבה יותר מצמצום הארתה בפעולת מלאכתו שאינה אלא עפ"י לימודו בחכמת האומנות בלבד אבל בחי' ההסתכלות וההתבוננו' בדקדוק המלאכה לאחר שנגמרה שאז כבר עלה בצמצום שכלו בעצמותה הנה היא בכל כח שכלו העצמי שנק' בחי' כח היולי להשכיל בכל חכ' כו' וד"ל. ונמצא הרי אחר בחי' אור החוזר הנ"ל נעשה בחי' או"י להוריד ולעיין במלאכה ולהעמיק בה בעצמות שכלו. ואמנם בחי' חזרת המשכה זאת אינו נק' צמצום כח השכל כמו בשעת פעולת המלאכה כנ"ל מאחר שאינו עושה כלום רק