קצ

ואחר ⁵⁰ כל הנ"ל יש לבאר שרש ענין זכור ושמור בדיבור א' נאמרו כנ"ל. דהנה ידוע דזכור⁵¹ לדכורא ושמור לנוק' ושרש הדברים הנה הוא שבת דמעלי שבתא ושבת דיממא דשבת דמעלי שבתא הוא בחי' שמור לנוק' ושבת דיממא הוא בחי' זכור לדכורא כו' (וע"ז רמזו רז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן א' מלמטה למעלה והב' מלמעלה למטה).

וביאור הדברים הנה בחי' דכר ונוק' ידוע שהוא בחי' ההעלאה ובחי' ההמשכה והנה בחי' שבת דמעלי שבתא הוא בחי' ההעלאה מלמטה למעלה וע"כ אומרים בליל שבת מזמור לדוד וברכו כו' ומזמור שיר ליום השבת כו' ובסעודת הלילה אומרים אזמר בשבחין כו' וביום שבת או' בקידוש זכור את יום השבת כו' מפני שהוא בחי' ההמשכה וכמ"ש וקראת⁵² לשבת עונג וכל קריאה בחי' המשכה מלמעלה למטה כידוע (אבל בליל שבת אומרים בקידוש ויכולו השמים כו' שהוא בחי' ההעלאה כמו כלתה⁵³ נפשי וכן ויכל אלקים כו') ולכך אומרים בסעודת היום דא היא סעודתא דעתיקא ובלילה אומרים דא היא סעודתא דחקל תפוחין כו'⁵⁴ וכמ"ש במ"א). וביאור ענין בחי' ההעלאה בליל שבת הנה יובן עד"מ מי שהוא בעל שכל מופלג בחכמה כאשר צריך להוריד ולצמצם כל כח חכמתו לכלול א"ע בדבר קטן מאד כמו לצייר או לכתוב ה"ז בחי' ירידה גדולה לגבי כח חכמתו ובודאי לא שכל חכמתו ממש מתצמצמת ומתלבשת באותו ציור או כתיבה ושאר מלאכה שהרי אין מהצורך לציור או כתיבה בחי' עמקות חכמה כלל רק בכח התנועה ובמחשבה בעלמא די לעסוק בה וא"כ בהכרח לומר שכח חכמתו העצמי' אז נשארת בהעלם ובצמצום עצמותו בלתי מתפשטת במוחו מפני שמצמצם א"ע לכלול א"ע בדבר המלאכה וע"כ ממילא מובן שכאשר חוזר ונח ושובת מאותו הציור והכתיבה שבעבורו נתצמצם אזי חוזר ג"כ הארת כח חכמתו להיות כבראשונה והוא⁵⁵ הנק' נייחא דרוחא וכמו מי שטרוד בעומק חכמה אחת ובא חבירו ומבלבלו בשאלת בדבר מה מענינים קטנים מאד שבהכרח מתצמצם ברגע זו הארת השגתו בדבר החכ' שהי' טרוד בה מפני שמסיח דעתו ברגע זו מאותו העומק בהכרח לפי שמצמצם א"ע לשמוע מה ששואלו חבירו כו' וא"כ מיד שהלך חבירו ממנו שהוא שב אל עומק השגתו כמבראשונה נק' נייחא דרוחא ג"כ לפי שבא אור השכל אל עצמות כחו ושובת ונח מצמצומו א"ע לשמוע דבר בטל כו' וכך הוא ענין צמצום החכ' מפני צמצום עצמו באיזה מלאכה גשמי' בציור וכתיבה כנ"ל וד"ל.

ונמצא מובן מזה עכ"פ שבחי' השביתה מן הציור והכתיבה וכיוצא הוא גורם מנוחת כח השכל שיעמוד במעמדו הראשון ולא יתעלם ויתצמצם עוד