קעד

מדה של דין ועונש לרעה שכבר נגזר ע"פ החכמ', כמו אדם שמתנחם מעשות רע לטוב אליו שהוא מפני שמתעורר בלבבו מדת חסד להפך מדת הדין והרוגז שנתעורר בלבבו מכבר, וזהו נק' שינוי גמור, דהיינו גם במדה שכבר נמשכה שתשתנה מהיפך להיפך, ועד"ז יש בהיפך בשינוי מחסד לדין כמ"ש וינחם⁸⁶ ה' אשר עשה את האדם כו' ויאמר אמחה כו' (אבל מה שמדו' באין בבחי' התחלקו' רבו' לפי אופן חיוב השכל כנ"ל אין זה נק' שינוי גמור כי לא נשתנה דבר להפוכו, רק שלפעמי' יומשך חסד ע"פ השכל ולפעמים יומשך דין ומדה"ד שינוי נק' לגבי החסד, אבל לא שנשתנה החסד לדין כו') ועכ"פ מובן שיפול שינוי גמור להפך ממדה למדה היפך ע"י שינוי מעשה התחתונים מטוב לרע או מרע לטוב, דהיינו כמו גם לאחר שכבר נמשכה מדה"ד לעונש לחוטא תהופך לטוב וחסד אם ישוב בתשובה כו', ולהיפך גם אחר שכבר נמשך החסד לאיש החסד כמ"ש עם חסיד תתחסד ישתנה לדין ועונש אם יחטא וכיוצא, וא"כ תמיד ימצא שינויי' במדות עליוני', וז"ש בבחי' כ"ע כי לא נק' אדם הוא להנחם, פי' לא כמו בחי' המדו' דז"א שנחלקו בג' קוין שהוא נק' אדם להנחם ולהשתנות תמיד מחסד לדין או להיפך כנ"ל אם לפי אופן השכל שיחייב לפעמים כך ולפעמים להיפך, או לפי אופן מעשה התחתוני' שעושין שינוי גמור להנחם עצם המדה להופכה לשנותה (כמו יה"ר⁸⁷ מלפניך שיכבשו רחמך את כעסך כו' שהכעס עצמו משתנה ומתהפך לטוב מפני תגבורת הרחמי' כמו אב על בנו גם בהיותו כועס עליו מאד שיתבונן ברחמנותו עליו מהפך לבבו מרע לטוב, וכמ"ש במ"א בענין והפכתי⁸⁸ אבלם לששון כו' דמזה הטעם בחי' הגבו' גבוהי' לעתיד מבחי' החסדי' כו') אבל בבחי' כ"ע שנק' עתיקא לא אדם הוא להנחם, לפי שבחי' הכתר הוא למעלה מבחי' החכמה כידוע שהוא בחי' הרצון הפשוט אשר בלתי מתחלק כלל למדרגו' שונו' כי כל בחי' התחלקו' אינו בא רק מבחי' החכמה ולמטה דהיינו מה שהשכל יחייב טעם לרצון כך או כך, אבל בעצם הרצון הרי אין טעם לרצון כלל כידוע (אפי' טעם כמוס שנק' ח"ס אין בעצם הרצון הנק' כתר שבכתר והוא בחי' ע"י שמאיר בגולגלתא דא"א כו' כידוע) וא"כ לא יפול שינוי לעולם בבחי' עתיקא שיהי' לפעמים כך ולפעמים להיפך לא מצד עצמו ולא מצד מעשה התחתוני' מאחר שהוא עצם אור א' פשוט בתכלית בלתי מתחלק למדרגו' חלוקו' כלל (ועד"מ עצם נקודת הרצון באדם שנק' יחידה אינה מתחלק להיות שינוי אופנים כך ולא כך, מפני שלא ישתנה בחי' העצמיו' כלל וכמ"ש במ"א בענין נעשה ונשמע כו') וז"ש באד"ר דלית שמאלא בהאי עתיקא פי' שמאלא הוא בחי' הדין שהוא בחי' שינוי למדת החסד ובבחי' ע"י אין בו שינוי כלל, ועצמו' המאציל חפץ חסד הוא מצד עצמותו כי⁸⁹ טוב ה' כו' וטבע הטוב להיטב ובהאי עתיקא לית שמאלא להפך זה החסד, לפי שאין שם בחי' שינוים כלל ע"כ ממילא כולו חסדי' וכמ"ש⁹⁰ בפרד"ס דאור הכתר כולו רחמים פשוטים כו', וז"ש בו כי לא אדם הוא להנחם בשינוים כלל,