קעב
ג"'כ להעלות לבחי' אדם העליון דאצי' שהוא בחי' ו"ק דז"א כו' כמשל המרכבה שנשא את הרוכב (וכמבואר למעלה בבחי' מרכבה תתאה דפני ארי' כו') כי בחי' ו"ק דז"א נק' אדם מפני שהאורו' באין בריבוי כלים שהן בחי' רמ"ח אברין דמלכא שהן שרש הרמ"ח מ"ע למטה כידוע וכמ"ש77 בע"ח בטעם מספר רמ"ח דווקא, לפי שבחי' ז"א עצמו בעל ט"ס וטפ"ט עולה פ"א וג' מיני כלים, פנימי ואמצעי וחיצון רת"ס, ג"פ פ"א עולה רמ"ג ועם ה"ח המגדילי' עולה רמ"ח, וכמבואר דבר זה במ"א באריכות וד"ל, ובחי' העלאת אדם זה היינו כמ"ש לך78 הוי' הגדולה והגבו' כו' דהיינו שבחי' המדות דז"א עולין למעלה מבחי' אדם דהיינו לבחי' עתיקא שהוא בחי' אור הכתר ששם נאמר כי79 לא אדם הוא להנחם (כמ"ש בסמוך), והנה הגם ששרש נשמות האבות הוא מבחי' המחשבה שנק' גרמוהי כנ"ל עכ"ז לא הי' ביכולתו להעלות לבחי' ו"ק דז"א בעתיקא אלא רק מצד התלבשו' נשמתם בגופים דווקא ובהיותם בגופים היו בחי' מרכבה לבחי' המדו' דאצי' דהיינו בחי' דו"ר טבעיים שמצד נפש החומריי' דנוגה ששרשה מבחי' בהמה רבה דתהו שלפני התיקון כנ"ל.
וביאור הדבר הנה ידוע שיש ב' מיני מדות אהוי"ר, הא' אשר נולדי' ולקוחים רק מן השכל ובהבטל הטעם והשכל יתבטל התפעלו' האהבה או היראה ובתפלה נק' זה דו"ר שכליי', והב' בחי' מדו' אהוי"ר טבעיים שלא נלקחו מצד השכל שבנפש האלקי' אלא כמו טבע מוטבעין הן בנפש כמו טבע המדו' הגשמיו' המוטבעין בנפש הבהמית שהן כמו מדת הבהמה ממש שהן חזקי' ותקיפי' ביותר עד שלא תבטל לעולם, גם שיהי' השכל מנגד לה, כי כח המדו' הטבעיי' חזקי' יותר מכח השכל, מפני שזה הכח החזק ביותר שבמדו' הטבעיי' הנק' אהבה טבעי' כו' שרשה בבחי' המדות שברצון שלמעלה מן כח השכל אהבה רבה כמ"ש במ"א באריכות בפי' אשר נשבעת לאבותינו חג"ת דז"א מימי קדם דע"י כו', והיינו מ"ש באד"ר80 דז"א בעתיקא עצמו אחיד ותלי', משא"כ או"א במו"ס אחיד כו', דהיינו דווקא מבחי' מדו' הטבעיי' דז"א כו' שחזקי' ותקיפי' ביותר מכח השכל לפי ששרשם בע"י עצמו שהוא בחי' הכתר כידוע, וזהו הטעם שאמרו האבות הן הן המרכבה למעלה באצי' להעלו' לבחי' אדם שנק' ז"א למעלה מבחי' אדם שהוא בבחי' עתיקא עצמו כנ"ל, והוא ע"י בחי' דו"ר טבעי' של נשמתם בהיותם בגופים, אבל אהוי"ר שכליי' מצד נשמתם אינם מגיעי' רק למקום שרש נשמתם שבמחשבה עילאה שאינו אלא בבחי' חו"ב ולא למעלה יותר כמ"ש דאו"א במו"ס אחיד אבל לא בעתיקא עצמו אך ע"י מס"נ שלהם למטה במדו' טבעיי' ששרשם בבחי' אהבה רבה שבכתר הוא שהי' בחי' מרכבה להעלות לבחי' ו"ק דז"א בעתיקא עצמו כו' וד"ל.
וזהו טעם ירידת הנשמה בגוף, כי ירידה זאת צורך עלי' הוא, כמו באבות שעלו עי"ז מבחי' גרמוהי לבחי' חיוהי ולמעלה מהם, כי מצד שרש נשמתם אינן
הערות
- 77. וכמ"ש בע"ח בטעם מספר רמ"ח דוקא : שער פרקי הצלם פ"ו. וראה לקו"ת שה"ש יח, א.
- 78. לך ה' הגדולה : דה"א כט, יא.
- 79. כי לא אדם הזא להנחם : שמואל-א טו, כט.
- 80. באד"ר דז"א בעתיקא עצמו אחיד ותליא : זח"ג רצב, א. וראה ג"כ לקו"ת ס"פ שמיני.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.