קסד

רוחניים יותר כמ"ש עושה¹² מלאכיו רוחות, אך הטעם הוא לפי ששרש המלאכים הוא מבחי' הבל דיבור העליון כמ"ש וברוח¹³ פיו כל צבאם הנק' עלמא דאתגלי' להיותו בא בבחי' הגילוי מן ההעלם למטה מטה עד"מ הדיבור באדם שאינו אלא לזולתו כידוע והרי אותיות הדיבור נעשים דבר נבדל מעצם האדם לאחר שיוצא לחוץ ואינו מתאחד בעצמות נפשו, משא"כ בחי' אותיו' המחשבה שמתאחדים בעצמות הנפש בתמידות בלי פירוד כלל, שהרי הנפש נק' נפש המשכלת שמשכלת השגות באותיות המחשבה, ונמצא גם אותיו' המחשב' נק' נפש המשכלת כי א"א לנפש להשכיל שכל בלי אותיו' המחשב' שמחשב ומעיין בו בעיון המחשב' והרהור כנודע, ובהכרח שהשכל מתלבש תמיד במחשב' והיו לאחדים (וע"כ מחשבה¹⁴ הוא חשב מ"ה כמו חכמה¹⁵ כ"ח מ"ה) אבל באותיות הדיבור לא יש הכרח שיתלבש בו השכל גם בשעה שמדבר אותם כו' יוכל לחשוב אותו השכל ולא ידבר בדעת ובבינה עד שלא ישמע מה שמדבר רק במחשבה בלבד חושב כוונת השכל לפי שהדיבור נבדל (משא"כ המחשבה לא יוכל להפריד השכל ממנו, כי בהכרח צריך להלביש השכל במחשבה ובלעדה לא יתגלה כלל בבינה רק בחכמה כו') ומכ"ש שיוכל להפסיק הדיבור, או לדבר מה שנגד השכל והרצון, אבל המחשבה לא יכול להפסיקה כי משוטטת תמיד (וכמ"ש ונהר¹⁶ יוצא מעדן יוצא תמיד וכמ"ש במ"א) וכך יובן עד"מ למעלה שיש ב' מיני אותיות עליונים, הא' הנק' בחי' דיבור העליון, שהוא בחי' כח אלקי נבדל מעצמות המאציל ומשם נחצבו המלאכים ומ"מ נק' אותיות להיותם בחי' המשכות למטה מלשון ואתא¹⁷ בוקר ואתא¹⁸ מרבבות קודש כו' כידוע, והב' בחי' אותיות המחשבה שנק' עלמין סתימין דלא אתגליין והן המתאחדין בעצמיו' בחי' חו"ב דאצי' כמשל המחשב' באדם שמתאחדת תמיד בשכל כנ"ל כמ"ש כי¹⁹ לא מחשבותי מחשבותיכם כו' ומשם נחצבו נש"י כמארז"ל ישראל²⁰ עלו במחשבה, במחשבה דוקא למעלה מבחי' דיבור כו', והן ס"ר אותיות דתורה שהן שרשים לס"ר²¹ נש"י, כי תלת²² קשרין אינון, ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה כו', ולכך ניתנה התורה לישראל דווקא ולא למלאכים עליונים, כי התורה מתאחדת בחכמה עילאה כמארז"ל דאורייתא²³ מחכמ' עילאה נפקת בחי' שרש נש"י שהוא בחי' המחשבה עליונה מתאחדת בחכמה עילאה ג"כ כנ"ל במשל הנ"ל וד"ל.