קנח

דאיהו ברוך, ויש בזה ב' פירושים הא' מלשון והמלך⁷ שלמה ברוך שפירושו שהוא איש הברו"ך מזולתו, והוא בחי' מקבל, והב' הוא מלשון ברו"ך שמברך לזולתו ומשפיע לו, ושניהם אמת כי חכמה היא מקור האצי' שממנו נמשכים כל הי"ס כמשל התפשטות ההשגה מסקירת השכל ואח"כ נמשך במדות והוא פי' ברו"ך שמשפיע וכמו בריכה כו' אלא שהבריכה היינו השפע הנמשכת מאותו הברו"ך המשפיע וכידוע⁸ דר"ת ברו"ך הוא רא"ש ומקו"ר כ"ל ברכ"ה כו'. ואמנם החכמה לגבי מה שלמעלה הימנה היא בחי' אי"ן ממש והתהוותה הוא שלא בדרך השתלשלות כי ענין ההשתלשלות הוא עילה ועלול שהעלול מתהוה מכח העילה ממש להיות שהם בסוג א' וכדמיון התהוות התפשטות השגה מסקירת השכל, וכן התהוות התפעלות המדה מהתבוננות שמהות ועצם השכל מתלבש בהשגה זו וכן מהות ההשגה ועצמותה ממש מתלבשים בההתפעלות, אבל החכמה לגבי הכתר כתיב⁹ מאי"ן תמצא וכבר נודע פי' לשון מציאה שהוא ד"מ כמו המוצא איזו חפץ שאינו יודע מאין באתה לו, כמ"כ התהוות החכמה מהכתר שהוא בחי' השכל מלמעלה מן השכל אינו בא בדרך גילוי אור והשפעה רק מבחי' אחוריים וצמצום גדול עד שנק' רק מציאה והיינו שאמר מאי"ן כו' וגם הכתר הרי הוא נמשך מבחי' מל' דא"ס ובחי' המל' נק' בשם אור וזיו מהמאציל עצמו, וכמשל הזיו שאינו פועל שינוי תוספת או מגרעת בהמאור כנודע והוא הנק' קדוש ומה שנמשך ממנו בבחי' חכמה שמשם הוא בחי' השתלשלות נק' ברוך כו' ובדרך כלל הם סכ"ע וממכ"ע.

והנה התנאים ואמוראים היה כל עסקם בהמשכת אור א"ס ע"י התורה כי כל עבודתם הי' בעסק התורה כדאשכחן בר'¹⁰ יהודה דהוה מצלי מתלתין יום כו' וכיוצא. והענין הוא כי הנה ענין התורה והתפלה הוא שהתפלה היא הקדמה להתורה והוא מה שמתבונן בגודל הפלאת וערכת מעלת הא"ס ב"ה איך שלגדולתו אין חקר ובכל העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אין מאיר ממנו ית' רק הארה א' כטיפה מהים עד שכל הקרוב קרוב קמי' יותר כלא מפני שמכיר יותר פחיתות השגתו בו ית' ואי לזאת יפול מאד בדאגה ובמרירות, וע"ז כיוונו באמרם ז"ל אין¹¹ מוסרין ס"ת אלא למי שלבו דואג בקרבו שהדאגה אינה עצבון גשמי ח"ו רק מהעדר גלוי האלקות כו', ואמנם ע"י התורה ישמח לבו כדכתי' פקודי¹² הוי' משמחי לב ומדקאמר משמח"י משמע שמתחלה לא הי' השמחה.

והענין הוא שע"י התורה ממשיך אור א"ס הסוכ"ע להיות מאיר על נפשו גם¹³ בהיותו לומד בחכמתו ורצונו שנעשה כלי להשראתו והוא כמו השלהבת