קלו

כי הרצון הוא למעלה מהיות מוגבל בגדר השכל וידוע שיש ב' מיני רצון וב' מיני חכ' א' רצון המלובש בטעם נגלה ושרשו בטעם נסתר הנק' טעם כמוס לרצון ונק' ח"ס והב' רצוה"פ הבלתי מתלבש גם בטעם כמוס כלל אך גם בחכ' יש ב' מדריגות הא' בחי' ח"ס שרש הטעם לרצון כנ"ל והב' חכ' עצמי' הכלולה בעצמיות ממש ונק' חכה"ק או חכמה דא"ס כו' ושרש התורה מחכה"ק בעצמות ושרש המצות מרצוה"פ העצמי שלמעלה מהתלבשות בח"ס⁹⁰ הנ"ל וא"כ לכאורה א"א להכריע בין עצם החכ' לעצם הרצון מאחר ששניהם בחי' עצמיות והארתם למטה אפס קציהו מהם בתו"מ הרצון הנגלה בלי טעם בגזירה וחוק הוא ההארה בעלמא מעצם הרצה"פ הכלול בעצמות והחכ' הבא להיות טעם לרצון אפי' טעם כמוס הנק' ח"ס כנ"ל הוא ג"כ אפס קציהו מעצם החכה"ק וכלולה בעצמות וכידוע בפי' ותמלא⁹¹ כד"ה ותע"ל כ"ד ספרי דאורייתא ששרשם בח"ס הנ"ל הוא רק הכד מן הים הגדול לגבי עצם החכ' דא"ס כו' ואמנם מבחי' גילוי הארתם למטה י"ל בשרשם בעצמות מעלות כאו"א על זולתו אשר לא ראי זה כראי זה ויש מעלה בא' מה שאין בזולתו כנ"ל, והנה אנו רואים שטעם הכמוס והנגלה מן הכמוס לרצון לא יכיל כחו לגילוי הרצון שבלא טעם וכנראה לעין שהגזירה בלא טעם חזקה הרבה משבא בטעם אך אנו רואים להיפוך שע"י הטעם יש חיות הרבה לרצון ובלעדו אין לו אור וחיות כ"כ אבל אי"ז נוגע לענין התוקף והחוזק דאעפ"י שאין לו חיות מצד העדר הטעם אבל לא יבוטל לעולם מצד עצמו כי חזק הוא מאד וי"ל בזה מהיכן יש תוקף וחוזק כ"כ לרצון בלא טעם ושכל אם מצד שרשו בעצם הרצון כנ"ל הרי יש גם לחכמה וטעם שרש בעצם החכ' כנ"ל.

אך הנה שרש הדברים הללו יובן בהקדים ענין א' והוא מ"ש דדי⁹² לחכימא ברמיזא שהרמז יוכל לגלות גם שכל נעלם ועמוק ביותר שצריך להסביר אותו באותיות הדיבור כמה שעות והחכם יבין אותו ע"י רמז ברגע קטנה דהיינו רק בתנועות הרמז כמ"ש מחוי⁹³ לי' במחוג כו' שהי' דרכם לגלות חכמות עמוקות ברמז בתנועות כידוע והנה עצם הרמז היא עשי' גשמי' כתנועה ביד אנה ואנה או קירוץ בעיניו אך הוא באופן המובן ממנו איזה טעם ושכל עמוק וזה פלא לכאורה איך תנועה גשמיות יעשה בחי' התגלות השכל הנעלם ביותר שלא יוכל להתגלות ע"י אותיות הדיבור כלל אך הענין הוא דיש בשכל וחכ' ב' מדריגות הא' בחי' מהו"ע של השכל הנק' פנימי' ועצם תמציתו שא"א להסבירו למקבל כמ"ש דלא קאי' אינש אדעתי'