קכב

דהנה נראה בחוש שיוכל האדם להתפעל מזולתו מתנועות ידיו ורמזי עיניו וקמטי מצחא או לטוב או לרע מאשר הי' מגלה לו בדבור כמו בשמחה גדולה שסופק בכפיו ובהיפך בכעס גדול עד שתוקע לחבירו, שהוא גדול הרבה מכעס או שמחה המתיישבת בלב בבחי' או"פ ובא לדבור, להיותו בבחי' מקיפי' כידוע וזהו ניכר בכלל בהשתנות פנים במראה מלובן לאודם או מאודם ללובן כמו המבייש דאזיל⁸⁰ סומקא כו', ולהיפך השמח בשמחה שיאירו ויתאדמו פניו, וכן השתנות מראה הפנים בכעס ללובן, ובהיפוך בטוב לבו יאיר פניו באודם, וכן יוכר השינוי במצחו ובעיניו כמו כשהוא טוב עין או צר עין או מצחו קשה במדות הדין או להיפוך מצחו רצוי ברצון טוב כמ"ש⁸¹ באד"ר דבמצחא אתגלי' רעוא דכל רעוין כו', וכ"ז השינוי במראה הגוונין להיות ששרש בחי' המקיפי' נמשכי' ונתלבשו בגוונין הללו וע"כ יוכר כל מהות נפש האדם במראה שלו כנ"ל, אך ההפרש בין מראה לתואר שהתואר מורה על עצם אורו' המקיפי' שנק' צולמא דב"ן במהותם ואיכותם העצמי כמו לאיזה דבר הוא מוצלח אם לעושר או לחכ' וכמבואר בזהר שם, אבל המראה הוא בחי' התלבשות המקיפי' בשינוים שונים והיינו מה שעצם בחי' המקיפי' מראין בגוונין בלבד, אבל התואר מורה על עצם צולמא דב"נ כו' וכמ"ש ביוסף יפ"ה תואר ויפ"ה מראה היינו בין בעצם הצלם ובין בהתגלותו בגוונין (וכאשר הצלם שורה כבר בפנים נק' המראה בחי' אור והתוא"ר נק' בחי' הכלי המתאר ומגביל לאור כנ"ל באריכות, אך בשורש עצם הנפש התואר מורה על עצמיו' ממש משא"כ המראה שאינו אלא דמות הצלם כו' וד"ל). ועכ"ז יובן יותר ענין הנ"ל בהפרש שבין חן ליופי שהחן עיקרו בטוב תוא"ר, וכמו ההפרש בין טוב⁸² תוא"ר מאד שנז' באדוניהו בן חגי"ת, ובין טובת⁸³ מראה מאד שנז' ברבקה או טוב⁸⁴ מראה שנז' בדוד כו', לפי שבחי' הח"ן מאיר מעצם צלם הנפש והוא התואר והיופ"י נמשך בדמות הגווני"ן המראין מעצם כו' וד"ל). ונמצא מובן כ"ז שבציור ומראה התמונה אעפ"י שאינה אלא בעור חיצוני מ"מ נתפס ומלובש בה כל בחי' העצמיות דצלם ומקיפי' דכל בחי' אורות הפנימי' ביותר כנ"ל עד שיוכל האדם להבין ולהכיר במצח ועין פנימי' הרצון והחכ' ולהכיר בתואר וציור הפנים כל מהותו הפנימי' כו' כנ"ל באריכות.

והנמשל מכל אלה יובן למשכיל למע' בשורש ענין ההפרש בין תורה למצות שהמצות נק' מרא"ה כנ"ל והתו' נק' קול וז"ש הראיני את מראיך שהן המצות כמ"ש במראה ב' פירושים הא' לשון דמות והב' לשון מראה, ושניהם ענין אחד להיות כי הדמות והמראה מורה על בחי' העצמיות דוקא כנ"ל, וגם המצות שנק' בשם מראה היינו שהן רק בבחי' דמות ומראה כבוד ה' הפנימי' דאצי' במקיפי' כו' אך הנה מ"מ הרי נתפס בהן כל בחי' העצמיות והפנימי' דהוי' כו' כמובן מתוך הנ"ל. וביאור הדברים הנה באמת מעשה המצות למטה הן מלובשי' בענינים גשמי'