צב

להיות בחי' מאכל לבהמה בחי' ב"ן ועי"ז יהי' בחי' המשכות בכל ימי הספירה באמרו היום יום כו' מנש"ב כנ"ל ואז יוכל להיות גילוי שער החמישים שהוא הארת הכתר דז"א כו' בחג השבועות ובלעדי זה לא יוכל להיות גילוי זה כו', והטעם הוא כי שרש השעורים מאכל בהמה שלמטה וכן הכבש והיין כו' שרשם מבחי' ב"ן דתוהו שלפני התיקון כנ"ל וכאשר עולה למעלה לריח ניחוח באש שלמעלה שיורד ואוכל כידוע אזי עולה לשרשם שבבחי' התוהו ועי"ז נמשך אור עליון חדש מלפני האצי' בשבועות, והגם שהכבש והשעורי' הן גשמיי' היינו מפני שבה"כ דתוהו שנשברו וירדו ונתגשמו למטה אבל כשעולין לשרשם בבחי' התוהו הרי נאמר א"ח ע"ב נקבה תסובב גבר כנ"ל לפי שבחי' ב"ן דס"ג גבוה משם מ"ה דתיקון כמ"ש לפני מלוך מלך לבנ"י כו' כנ"ל וד"ל.

ועם כל הנ"ל יובן בתוס' ביאור לדוגמא מזה לכל המצות שהן נמשלים לבחי' זריעה דוקא שהרי כמו הגרעין שהוא גשמי ואין בו חיות כלל כשזורעין אותו מתלבש בו כח הצומח ומצמיח הרבה כמוהו לפי שהגרעין הזה הי' בפרי תחלה והפרי יצא מכח הצומח מן הרוחניות אל הגשם ע"כ ברקבון הגרעין בארץ ונכלל בכח הצומח חוזר וניעור כח הרוחני שבכח הצומח שהוליד והצמיח פירות כבר שיחזור ויתלבש בגרעין זה להוליד מחדש אמנם כשיזרעו דבר אחר לא יצמיח גרעיני חטה או פירות מטעם שצ"ל בחי' העלאה והתכללות של דבר הנזרע מעין אותו הכח המצמיח הרוחני דוקא וככה יובן בנמשל בבחי' העלאה ובירורי' דרפ"ח ניצוצות דתוהו שנפלו בשבירה עד בחי' נוגה דבי"ע דמשום שקודם השבירה היו הניצוצים הללו בבחי' ב"ן דתוהו ע"כ גם בירידתן למטה כאשר יקריבו אותן ע"ג המזבח כמו השעורים והכבש ששרשם מבחי' התוהו ויוכלל באש שלמעלה בשרשם הראשון ה"ז כמו התכללות הגרעין בכח הצומח וחוזר וניעור עי"ז כח אורות דתוהו להאיר אור עליון מחדש בשם מ"ה דתיקון וז"ש ריח ניחוח להוי' דתיקון וכמ"ש במ"א, וזהו הטעם לכל פרטי אופני הקרבת העומר שעורים וכבש כדי שיהי' באופן שיומשך עי"ז אח"כ מלמעלה למטה כאופן ההעלאה עד"מ כמו בזריעה שיצמיח כאופן דבר הנזרע ובתנאי שדבר הנזרע כבר הי' בהתכללות בכח הצומח כך מפני ששרש הכבש הי' תחלה בבחי' התוהו שנק' בהמות וחיות ע"כ יש בכחו לאחר שיוכלל למעלה לעורר המשכת אור מבחי' התוהו בתיקון כו' וד"ל. ומכל הנ"ל בענין המצוה דקרבן עומר י"ל בדרך פרט בכל מצוה ומצוה בטעם אופני פרטי מעשיה שהכל הוא בבחי' זריעה אלא שיש כמה חילוקי מדריגות כו' ובכלל נק' כל המצות תר"ך עמודי אור פי' עמודים כמו עמוד המחבר קרקע לגג והוא בחי' ממוצע ביניהם כך בחי' הכתר ממוצע בין עצמות אא"ס לנאצלים לחבר עצמות אא"ס בנאצלים והמחברים נק' עמודי אור והן המצות שנמשלים לזריעה שעי"ז מתחבר כח המשפיע להוליד ולהמשיך מן ההעלם לגילוי כנ"ל וד"ל.

ג) ומעתה י"ל בתוס' ביאור מ"ש מקפץ על הגבעות וכמ"ש וגבעות בצדקה כנ"ל דהנה המצות נק' בשם צדקה כי כמו שצדקה היא להחיות רוח שפלים למאן דלית לי' מגרמי' כלום כך המצות הן בחי' המשכות אורות עליונים בכלים