עה

כלל כנ"ל באריכות וע"ז אמרו שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ פי' שלא הספיק לבא לבחי' יש ודבר בהתנשאות דשאור וחמץ דקליפה מפני שנפל עליהם יראה עילאה ובחי' מורא גדול דעצמות א"ס כו' והיינו שנגלה עליהם מלך מלכי כו' וגאלם מן הקליפות כי גם חושך לא יחשיך כנ"ל וד"ל.

ובכ"ז מובן ביאור ענין מילוי ה' הב' שבה' דמצה שהוא בחי' מל' דא"ס שנק' יראה עילאה וה' הזאת באה בהעלם כמ"ש שנגלה עליהם כו' דוקא אחר גילוי יראה תתאה בתחלה שהוא ה' דמצה הראשונה כנ"ל והוא ענין ב' המצות הנ"ל מצה שלפני חצות הוא בחי' יראה תתאה עלמא דאתגלי' ביטול היש שצריכה שימור כנ"ל ומצה הב' שלאחר חצות א"צ שימור כלל והוא מצה הנילושה ביין ושמן ודבש שמבחי' עלמא דאתכסי' כו' שנק' מצה עשירה כו'. וביאור הענין הנה יש להקדי' תחלה שרש ענין הלחם מהו דהנה לחם בגי' ע"ח והוא בגי' במזלא כמארז"ל בני⁴⁸ חיי ומזונא לאו במזלא תלי' והוא גי' הוי' ג"פ כו' שעולה ע"ח כמספר לחם ומזלא כידוע, ופי' מזלא ל' מפעיל שמזיל וממשיך מן ההעלם לגילוי דוקא וכמו מזל ונוצר⁴⁹ חסד לאלפים שהוא בחי' מזל הח' דא"א שלפני האצי' שנק' צינור הממשיך מבחי' ההעלם שלפני האצי' לעולם האצי' ומתחלק לאלפים מדריגות והיינו פי' ונוצר⁵⁰ אותיות צנור שהן צינורות השפע המתחלק לאלפים כו' וע"כ יש בכח הלחם שנמשך מבחי' מזלא לסעוד את הלב ולהחזיק כח השכל יותר משאר מין כמו פירות ובשר גם שטעמן מרובה יותר מן הלחם כי שרשו למעלה מן החכ' דהיינו בבחי' הכתר שהוא מזלא דא"א שהחכ' נמשך משם וכמ"ש והחכ'⁵¹ מאין תמצא וכמ"ש⁵² בע"ח דאור אבא יונק ממזל הח' ונוצר כו' ולכך אמרו דאין התינוק יודע לקרות אבא דוקא שהוא בחי' החכ' שנק' אב כמ"ש כי⁵³ אתה אבינו כו' כי ע"י הלחם יתוסף אור החכ' ויודע לקרות אבא עכ"פ בבחי' הכרה דדעת כנ"ל כי ע"י בחי' הדעת הוא מרגיש ומכיר כו' ובעבודת ה' הוא מ"ש דע⁵⁴ את אלקי אביך כו' ושרש הדעת הזה הוא בחי' ד"ע שבכתר שלמעלה מן החכ' כמ"ש במ"א באריכות, אך הנה כשהלחם הוא בחמץ שהוא בחי' הגבהה דקליפה אז נמשך מדעת להרגיש א"ע לבחי' יש ולכך נק' אכילה גסה כו' וזהו שרש המן מדעת דקליפה כמ"ש מי⁵⁵ הגיד לך כי עירום אתה כו' להרגיש א"ע, ובהיפוך בלא הגבהה כמו מצה נמשך בו דעת עליון בבחי' ביטול היש כמו התינוק שקורא אבא בבחי' ביטול כו' והוא בחי' מצה עשירה שנילושה ביין ושמן ודבש שהן מבחי' עלמא דאתכסי' דהיינו בבחי' ההעלם דכתר שלמעלה מן ההשגה שבחו"ב שנק' מים כו' והטעם