סא

ובזה יובן ג"כ מה שאנו או' המלך⁵³ המרומם כו' המתנשא מימות כו' אלקי עולם ברחמיך הרבי' רחם עלינו ולכאורה אין לשני דברים אלו סמיכות וקשר אם הוא מלך מרומם ומתנשא כו' ע"כ רחם ירחם כו', אך הענין הוא כנ"ל דאין הרחמנות רק לפי ערך השפלות והדלות כו' ולהיותו הוא ית' מלך המרומם לבדו דהיינו בחי' מל' דא"ס קודם הצמצום כנ"ל דכל ההשתלשלות כלא חשיבי לגבי עצמותו כי לא נמשכו רק מבחי' הארה בעלמא משמו כו' כנ"ל ע"כ ממילא יש מקום למציאות התפעלות רחמים רבים עלינו על היותינו רחוקים מאד כי לפי ערך הרוממות כך ערך השפלות ולכך כל מלך שמרומם ביותר יותר יש בו מדה"ר כידוע וד"ל. והנה בחי' מצה הנ"ל בבחי' ביטול רצון בלבד צריכה שימור שלא תבא לידי חמץ מיניקות החיצונים בהגבהה והתנשאות וז"ש ושמרתם את המצות כנ"ל וזאת המצה אכלו קודם חצות עם הפסח שהי' בבחי' אתדל"ת כדי לעורר אתעדל"ע שיתגלה עליהם מלך מלכי כו' שהוא בחי' מל' דא"ס ואז לא הספיק בצקת שלהם להחמיץ כו' והיא בחי' מצה השנית שאכלו אחר חצות והיינו בחי' הביטול שבא מלמעלה למטה מצד בחי' גילוי אור עצמות הא"ס וכמארז"ל במורא⁵⁴ גדול זו גילוי שכינה כו' והוא בחי' ביטול אמיתי שלא יוכל לבא לבחי' הגבהה והתנשאו' כלל וא"צ שימור כלל, וע"כ לא היו צריכים לאכול מרור עם מצה זו השנית כי דוקא במצה הראשונה שלפני חצות היו צריכים לר"ר כדי שיוכלו לאכפי' כו' בבחי' ביטול רצון אבל מצה זו השנית הרי נגלה עליהם מלמעלה למטה באופן שא"צ שימור כלל ואין טעם מרור רק על הריחוק כמ"ש מרור⁵⁵ זה שאנו אוכלים ע"ש שמררו המצרי' את חיי אבותינו פי' אבותינו הן בחי' המדות דקדושה שגברו עליהם מדות דנש"ט דמצרים ומיררו את חייהם כו' אבל בבחי' גילוי זה שאחר חצות ממילא יצאו מכל נש"ט וכמ"ש ועברתי⁵⁶ בארץ מצרים אני⁵⁷ ולא מלאך כו' וד"ל.

ג) וזהו קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים כו', דהנה פסוק זה מדבר על זמן יצי"מ דכתיב ופסח ה' על הפתח כו' כנ"ל, וזהו מדלג על ההרים כו' ופי' קול דודי הנה קול זה הוא בחי' המשכה נעלמת ולא המשכה נגלית כמו קול הדיבור שנק' קלא דאשתמע פי' שנגלה בדיבור המשכות המדות שבלב⁵⁸ אהבה או יראה כו' אבל בחי' קול זה נק' קלא דלא משתמע בגילוי אלא הוא בחי' המשכה מן ההעלם בלבד ונק' קול⁵⁹ גדול ולא יסף פי' שאין לו שיעור ומדה כלל כמו ויהי⁶⁰ קול השופר הולך וחזק מאד וכל מקום שנאמר מאד הוא בלי שיעור וגבול, והענין הוא כי בחי'