ס

היפך בחי' גסות דחמץ כי הרי אין בה הגבהה וניפוח כמו בחמץ וגם אין בה טעם מורגש כמו בחמץ להיות כי בחי' המצה הוא רק בחי' הביטול לבטל הרצון כמאמר בטל רצונך וכו' ובחי' ביטול רצון בא מצד בחי' השפלות מפני העדר הרגשת עצמותו מכל וכל כידוע וע"כ אין במצה טעם מורגש כמו ביטול רצון שאין בו טעם אלא מפני שאמר ונעשה רצונו כו' ומזה הענין יובן משארז"ל בלע⁴⁷ מצה יצא בלע מרור לא יצא דבעי' טעם מרור כו' אבל במצה לא בעינן טעם כלל וד"ל.

ונמצא מובן מזה שבבחי' השפלות דביטול רצון שבמצה ממילא יבא מזה בחי' ביעור הרע מכל וכל לאכפי' לסט"א כו' שנק' ביעור חמץ וכמ"ש ובערת⁴⁸ הרע מקרבך, ולהיות כי אין ביעור הרע אלא בבחי' גבורו' ודינין כמשארז"ל לעולם⁴⁹ ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כו' ע"כ יש בפי' מצה לשון כעס ומריבה כמו הן⁵⁰ לריב ומצה כו' כי⁵¹ ינצו כו' כי צריך ללחום במריבה לבטל היש דגסות שהוא מקור כל רע כנ"ל וד"ל.

והנה כתיב על⁵² מצות ומרורים יאכלוהו שנכלל במצה זו ג"כ בחי' מרור אך במרור בעינן טעם מרור ואם בלע מרור לא יצא כנ"ל. והענין הוא כי א"א לבא לבחי' ביטול רצון מכל וכל דמצה כ"א ע"י בחי' המרירות שיתמרמר בנפשו ויטעום טעם מרירות על עוצם ריחוקו מה' אחד והטעם הוא כי הנה ידוע דהמרור יש להניחו באמצע הקערה להיותו בבחי' קו האמצעי שהוא בחי' הת"ת כידוע ולכאורה יש לתמוה שהרי המרור הוא בחי' מרירות וכעס ומריבה כנ"ל שבא מבחי' קו השמאל שהוא בחי' הגבורות כידוע, אך הענין הוא משום דע"י המרירות הזאת מתעורר למעלה בחי' ר"ר שהוא בבחי' קו האמצעי כי הרחמים הוא בחי' תפארת כידוע. וביאור הדברי' הנה ידוע דאין מדת הרחמים מתפשטת רק על דבר שהוא בבחי' שפלות גדולה מאד או ביסורים גדולים כמו עני ודל או מדוכה וחולה וכיוצא אבל על מי שהוא בהגבהה במדריגה עליונה כמו בעושר ובגדולה וכיוצא לא תתפשט עליו מדה"ר כלל, ונמצא שלעולם אין מציאות להתפעלו' מדת הרחמים כ"א כאשר עבר תחלה מדה"ד והעונש כמו על עני וחולה וכה"ג שעבר עליהם מדה"ד להשפילם בעוני ויסורים וכה"ג אזי ע"י מדה"ר יושפע עליהם חסד להקימם ולהעלותם כו' וא"כ הרי יש ברחמים הרכבה מב' מדות חסדי' וגבורו' והיינו הטעם שמדה"ר הוא בבחי' הקו האמצעי הכולל לחו"ג כו' וגם בענין המרור יובן שע"י טעם מרירות שיתמרמר בנפשו על עוצם הריחוק כנ"ל הנה בזה מעורר לבחי' ר"ר למעלה שכולל לחו"ג ויומשך מזה בחי' מצה הנ"ל לאכפי' לדינין ששרשם בחמץ שהוא מקור כל רע כנ"ל וד"ל.