נז

לומר שהשמש הוא אשר ממשיך ומשפיע זיו ואור אלא שהזיו ממילא הוא בא כידוע וכך למעלה בחי' אא"ס ממילא ומאליו הוא בא בהיותו בלתי התלבשות העצמות כנ"ל וא"כ התהוות האצי' והבריאה כו' ג"כ ממילא ומאליו נאצלו ונבראו כו' להיות כי אין שפע זאת נמשכת מעצמות כלל ולכך אינה פועלת שום שינוי כלל בעצמות כנ"ל וזהו שאמר ונבראו ממילא ולא אמר ובראם ולא¹⁸ שבאמת הבריאה היא ח"ו ממילא ומאליו כי חלילה מלחשוב כן אלא הוא ית' הוא בורא ע"י רצונו כמ"ש¹⁹ בע"ח כשעלה ברצונו ור"ל בעצמותו דוקא ובלעדו לא יהי' דבר אלא שהכוונה שהוא ית' מאיר וממשיך הארה ממנו להחיות העולמות באופן שהארה זו נערכת לגבי עצמותו ית' כמו הארה שמאירה ממילא מהמאור ולכן אין ההארה פועלת שינוי בעצמותו ח"ו כי היא כמו אור השמש שמאיר מהשמש שאינו נוגע ההארה הזאת להשמש לפי שמאיר ממילא, ולמעלה אם שאינו ממילא רק ברצון ובחירה מ"מ לענין זה הוא כמו ההארה שמאיר מהשמש שהוא ממילא ואינו פועל שינוי בשמש וכך הארה זו אינה פועלת שינוי ולפיכך יתכן ע"ז לשון ונבראו להראות כוונה זו וד"ל.

ובזה יובן ג"כ מה שאנו או' אתה הוא עד שלא נבה"ע ולא אמר עד שלא בראת כו' כי בראת משמע שנמשך הבריאה מן העצמות (ובנוסחות²⁰ ראשונים כתוב עד שלא בראת אבל הנכון יותר כנוסח שלנו מטעם הנ"ל), וזהו ג"כ מארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד פי' עד שלא נברא ממילא ע"י בחי' גילוי אור וזיו כנ"ל הי' הוא ושמו בלבד פי' האור הי' נכלל בעצמות (כי אין ענין אור זה ממש כאור השמש להיות הכרחי בהארה זו שא"כ הי' ההשתלשלו' בבחי' חיוב המציאות שזהו ענין הקדמות כידוע אלא אור זה האיר ברצון ותחלה הי' כלול בעצמות) וזהו הוא שהוא עצמותו ושמו בחי' גילוי אור הכל הי' בבחי' אחה"פ שבעצמותו שנק' בלבד כמ"ש אין²¹ עוד מלבדו כו' וד"ל וזהו פי' מלכותך²² מכ"ע כי יש שני בחי' במלכות הא' מלכותך שהוא בחי' גילוי אא"ס עצמו כנ"ל בפי' הוא ושמו בלבד כו' והב' מה שמבחי' מל' דא"ס נמשך התהוות כל העולמות וז"ש מלכותך לנוכח להורות על בחי' גילוי העצמות ומבחי' מלכותך נמשך להיות מלכות כ"ע (כידוע דמבחי' מל' דא"ס נמשך ג"ר דא"ק ומבחי' מל' דא"ק נעשה ג"ר דע"י וא"א ועד"ז הולך ויורד מעילה לעילה עד בחי' מל' דאצי' שנעשה ע"י לבריאה וממל' דבריאה ע"י דיצי' וממל' דיצי' ע"י דעשי' כו') והיינו פי' מלך מלכי המלכים כמשי"ת דקאי על בחי' מל' דא"ס שנק' מלכותך שהוא מקור כל בחי' מל' שמעולם ועד עולם כו' וד"ל)²³.