נד

ולהמשיכן למטה בבי"ע וכמ"ש א"ת מה אלא מאה כנ"ל והיינו בחי' זכרי עם ו"ה שעולה רמ"ח ג"כ אבל הוא בבחי' רמ"ח אברי' דמלכא דז"א ונמשכין למטה והוא ענין וי"ו שנמשך לה"א שהוא בחי' המשכה מלמעלה למטה כידוע (אבל זכרי עם י"ה עולה רנ"ב והן רנ"ב⁷⁶ אברי' דנוק' דהיינו צירי' ודלתות כו' שהן ד' אברי' הנוספי' על רמ"ח שנבנו מבחי' או"א שבאותיו' י"ה וכמ"ש ויבן⁷⁷ ה' אלקים את הצלע וכתיב באר⁷⁸ חפרוהו שרים כו' אך זכרי עם ו"ה הוא בשביל המשכת בנין הנוק' באו"כ להיות בבחי' פרצוף שלם דומה לקומת ז"א כו' וד"ל וההפרש בין זכור לזכרי היינו שהוי"ו דזכור הוא בחי' ו"ק דמל' שמקבלת מז"א אבל זכרי ביו"ד היינו י"ס דאבא הכלולים בז"א וכמשמעות הפשוט זה שמי לעלם וזה זכרי לדור ודור שהוא בחי' הזמן שבנוק' וד"ל) וזהו ענין המצות שהן רמ"ח והוא בבחי' ו"ה וגם זהו ענין המשכות התורה דאוריי' מח"ע נפקת והוא יו"ד דזכרי ונמשך למטה בדיבור העליון וכמ"ש ודברי⁷⁹ אשר שמתי בפיך כו' וכמ"ש על שמאי והלל דאלו⁸⁰ ואלו דברי אלקים חיים כו' והיינו ו"ה קול ודיבור דתורה וזהו ג"כ שרש ענין השבת שהוא בחי' החכמה שהוא יו"ד דזכרי ונק' זכרון למע"ב כו'. וזהו זכור את יום השבת לקדשו, פי' (חסר⁸¹).