מז

מהו ההפרש בין זכור לזכרי ביו"ד שהרי כמו שתיבת זכרי עם ו"ה עולה גי' רמ"ח מ"ע כך זכור עם י"ה עולה גי' רמ"ח מ"ע (וא"כ לכאורה מצות השבת לפעמים בו"ה שהן שרש מ"ע ולפעמים בי"ה שהן שרש הל"ת כמ"ש זה שמי כו' ושמי עם י"ה גי' שס"ה וידוע דאותיו' י"ה גבוהים מאותיו' ו"ה גם א"כ למה נאמר זכור ושמור בשבת מאחר דגם זכור שרשו בל"ת שהן בי"ה כו' וד"ל).

אך הנה תחלה י"ל שרש ענין השבת מהו. דהנה כתיב וירא¹⁶ אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאד פי' את כל אשר עשה בוימ"ב ע"י צירופי אותיות דע"מ כמו מאמר יהי אור יהי רקיע יקוו המים תדשא הארץ וכו' שהן בחי' גילוי אור האלקי שנתגלה מאין ליש עד"מ אותיו' הדיבור באדם אך שאין דיבורו כדיבורינו ולא מחשבתו כמחשבתינו כמ"ש כי¹⁷ לא מחשבותי מחשבותיכם כו' כי אין לו אפי' דמות הגוף כמ"ש כי¹⁸ לא ראיתם כל תמונה כו' אבל מפני שבצלם אלקי' עשה את האדם ע"כ נאמר מבשרי אחזה אלוה ונוכל להבין בדוגמא מדיבורינו ומחשבתינו בבחי' דיבור ומח' העליונה שהן בחי' אותיו' די' מאמרות כמ"ש ויאמר אלקי' יהי אור וכיוצא והוא הנק' עלמין דאתגליי' כידוע להיותם באין להמשכה והתגלות מאין ליש ממש כמשל אותיות הדיבור באדם ובתוך צירופי אותיו' הללו מלובש ונעלם אותיות מחשבותיו ית' הנק' עלמין דאתכסיי' עד"מ המח' באדם שהיא סתומה ונעלמה (והוא ההפרש בין מ"ם סתומה למ"ם פתוחה וכמ"ש במ"א שיש הפרש בין מחשבה שבדיבור להמח' בעצמה כו') והנה במח' זאת מלובש השכל והמדות כנראה בחוש שאדם חושב מה שנולד בלבו התפעלו' איזה מדה והתפעלו' של המדות נמשכים מן השכל שבמוח שמלובש בהן כידוע דחו"ב נק' אב ואם להוליד המדות וכך למעלה בחי' מדות עליונו' דאצי' שהוא הנק' בחי' ז"א דאצי' מתלבשים בתוך בחי' אותיו' המחשבה ודיבור העליון די' מאמרות הנ"ל ובתוך המדות דאצי' מלובש בחי' חו"ב דאצי' שנק' או"א כידוע וז"ש בראשי' ברא אלקי¹⁹ם ואיתא²⁰ בזוהר אבא אמר לאימא שנק' אלקים עילאה ובראשי' הוא בחי' החכ' כידוע ולזה אמרו דבמאמר²¹ א' יכול להבראות כו' והוא מאמר דבראשי' הכוללם יחד כמשל המדות ומחשבה ודיבור שכוללם שכל שבחכ' וז"ש כולם²² בחכ' עשית וכידוע ומבואר במ"א. ואמנם הנה לא כמו המדות באדם כאשר יתפעל בהן שעושין שינוי והתפעלו' בנפש עצמה כמו מדת החסד והרחמים שיתפעל על עני וכיוצא שתתפעל הנפש להשפיע החסד וכן בהיפוך במה"ד לענוש לרשע ולצמצם השפע למי שאינו ראוי שתתפעל הנפש ג"כ וכן בשאר המדות אבל למעלה א"א לומר כן שהרי באא"ס נאמר אני²³ הוי' לא שניתי כו' וא"כ א"א לומר שיקבל שינויים מהתפעלו' מדותיו אעפ"י שנק' רחום וחנון כו' כי אא"ס