מג

מאד שיהי' גוף הגשמי ונפש החיונית חיים וקיימים שלא ע"י אכילה ושתי' כ"א מבחי' כח אלקי, דהנה נודע בספרי חכמי הפלוסופים שעיקר קיום נפש החיוני שהוא נפש הטבעית והבהמית להחיות את הגוף ממש להיות החי מתנענע הוא ע"י אכילה דוקא להיות נפש החיונית הוא בחי' חיות רוחני ואיך ישרה ויתלבש באיברי הגוף הגשמי אם לא בהתלבשות בבחי' האדים הרוחני' הדקים היוצאים מהדמים שבתוך האברים וכמבואר שיש בהדמים כח החמימות שממנו יוצאים האדים אשר לזאת כשירבה החמימות בדמים יתרבו האדים ויחלה בחולי החמימות ועל היפוך כאשר יוחלש ויתמעט חמימות הדמים ביותר יחלה בחולי החלישות והקרירות להיות כי עיקר קיום והשראת חיות הנפש החיוני' הוא רק בתוך האדים היוצאים מחמימות הדמים שהם דקים רוחני' ולכן אמרו כי⁵¹ הדם הוא הנפש לפי שבו דייקא משכן החיות וכאשר יכלו הדמים ממילא יסתלקו⁵² האדים. והנה הלב הוא מקום⁵³ המשכן הדמים של כל האברים שבו נכנסין ויוצאין ומתפשטין לכל האברים כנודע שיש בלב ב' חללים א' שבו מתכנסין והב' שממנו יוצאין לכל האברים ולכן עיקר משכן נפש החיוני' הוא בלב דהיינו בתוך⁵⁴ האברים היוצאים מהדמים שעיקר משכנם הוא בלב ומן הלב נמשך ונתפשט החיות לכל האברים עד הדמים היוצאים מן הלב לכל האברים לכל אבר לפי מזגו ותכונתו, ולכן⁵⁵ אמרו שהלב פליג חיות לכל שייפין והיינו ע"י אמצעות⁵⁶ האדים מהדמים שיוצאים ומתפשטין מן הלב לכל האברים. והנה נודע בספרי הרפואות שהדמים של האברים מתמעטין מעט מעט בטבען עד שיוכלו לכלות לגמרי וממילא מובן שכאשר יתמעטו הדמים ממילא יתמעט ויכלה בחי' החיות וע"כ עיקר קיום החיות הנפש בגוף הוא ע"י האכילה דייקא להיות שמן המאכל נעשה דם בכבד אחר הבירור שבקיבה שמברר את המאכל והפסולת נדחה לחוץ והמובחר נעשה דם בכבד ומן הכבד עולה מובחר הדם אל הלב ומן הלב מתפשט לכל האברים ונמצא שע"י המאכלים מתרבים ומתחזקי' הדמים של כל האברים ובתוכם שורה בחי' כח החיוני שבנפש החיוני' וע"כ⁵⁷ אמרו חכמים כאשר יפסוק האדם מלאכול בהכרחו למות שבלתי האכילה מתמעטין כל הדמים שבאברים וממילא יסתלקו כח החיות שלהם שאין שורה כ"א באדים הרוחני' היוצאים מחמימות הדמים, והנה גם בחי' נפש השכלי' השורה במוח הראש א"א לו להתקיים ג"כ בלא אכילה להיות כי נפש השכלי' שהוא רוחני יותר אינו שורה בתוך המוח גשמי כ"א באמצעות נפש החיוני' ששורה ומתלבש⁵⁸