לב

שנק' צואה כמ"ש על ע"ז צא¹¹⁸ תאמר לו כו'. אך הענין הוא דאין הארת בחי' סובב הנ"ל באה בבחי' הגילוי ממש להיות בבחי' צורה וחומר שנק' או"כ אבל בחי' ממכ"ע שבא להוות מאין ליש ה"ז בא בבחי' גילוי ממש וע"כ מתחלק בכל עולם לפי ערכו דוקא משא"כ בחי' סובב שורה בכולם בהשואה א' לפי שאינו שורה אלא בהעלם ואעפ"כ יש הארתו במציאות ממש בכל עולם עד היותר תחתון מכולם והיינו עיקר ההפרש שבין בחי' סובב לבחי' ממלא שהוא ההפרש בין בחי' גילוי לבחי' העלם.

אך י"ל ביאור אופן מציאות כזה איך יוכל להיות שבחי' סובב יהי' שורה בהשראה ממש ואעפ"כ אינו אלא בהעלם וגם י"ל איך יתורץ הקושי' עדיין הנ"ל דלא יתכן לומר שישרה בחי' סובב גם בהעלם בדצ"ח אחר שנק' בשם השראה ממש. אבל הנה דבר זה יובן עד"מ מבשרי אחזה כו' דהנה אנו רואים באדם למטה שכח המח' תתפשט גם באברי' גשמיי' כמו הכרס והקרביי' הגם שהמח' עצמה רוחניות היא ולא יש יחוס ערך לומר שישכון הרוחניות של המח' בגשמייו' הכרס והרי אנו רואים שכאשר יעלה במחשבה לכווץ את כריסו או לכווץ ידו ורגלו מיד בלי שיהוי יכווץ כי כח המח' ממש פועל שם ע"י גידי המוח שמתפשטין בכל האברים או מאשר אנו רואים שיש התלבשות המח' והשכל באצבע גשמיו' הכותבת דברי חכ' וכן כשמרמז בידו דבר חכ' וכיוצא וכ"ז מופת והוראה שיש התלבשות השכל והמח' באברי' גשמיי' וא"א לומר שיהיו הכרס והיד והרגל כמו חומר לצורה לקבל חיות ממש מן המחשבה כשאר חיות האברים שהרי הכרס או היד ורגל חיותם מהדם מובדל בפ"ע בהגשמה בלתי ערוך להם לחיות הרוחניות שבמח' כידוע אלא בהכרח צ"ל דגם שיש למציאת פעולת המחשבה ממש בכרס יד ורגל אבל אינה מאירה שם בגילוי כפי מזג החומר של הכרס כמו שמאירה בכלי חומר המוח אלא משכנה שמה בהעלם וע"כ א"א לומר שיתטנף המח' הרוחניו' בטינוף הכרס בעודינה שם לפעול פעולתה לכווץ או לעצר כו' כמו שלא יתכן לומר שיטונף הארת השמש כאשר מאירה בבית הכסא ויותר מזה כי אור השמש גשמי גם הוא אלא שאיננו בגדר גשם גמור אבל הרוחניות מובדלת לגמרי מן הגשמיות כמו שא"א לומר שימששו ביד לאור השכל הרוחני וכיוצא וד"ל וא"כ הרי מובן עכ"פ שיוכל להיות בחי' התלבשות אור בהעלם שלא לפי ערך קבלת המקבל כלל ואעפ"כ ישנו שם במציאות ממש ולזה יתכן ג"כ שישכון בהשוואה א' מבלתי חילוקי מדריגות כלל וכמו המח' שמשכנה בכל האברים בשוה כו', וככל המשל הזה יובן למעלה בבחי' סוכ"ע הכללי הנ"ל דהיינו רק בחי' מח' א' הקדומה בעצמות¹¹⁹ ונק' ידיעה כללית דהיינו מה שבידיעת עצמו הוא יודע את כל ההשכלות¹²⁰ הנה בידיעה זאת מקיף לכולם בשוה בסקירה א' כמ"ש¹²¹ בלק"א וביאור הדברי' היינו כמשל הנ"ל במחשבה שבמוח שמתפשטת בכל הגוף בשוה (חסר¹²²).