ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןמאמרי אדה"זתקס"טלהבין שרשי הדבריםל

ל

מופלג כו' כך למעלה בחי' הון ביתו שהוא בחי' האוצרות העליוני' המכוסים ונעלמי' בפנימי' הכתר שנק' תר"ך עמודי' כו' כאשר יתגלו למטה יבוז אותם הכל ולא ישאר מאומה מכל הון ביתו כו' ואז גם שירצה האיש ליתן להם האה"ר בחילוף הון זה היוקר, בוז יבוזו בבזיון כי כלא חשיבי מטעם הנ"ל אך מ"ש באהבה משמעו דהאה"ר הנ"ל מתאחדת עם בחי' הון ביתו הנ"ל כי גם היא הרי שרשה בבחי' כתר ונמשכה ג"כ ע"י בחי' ד"ע הנ"ל רק שהון ביתו הנ"ל נמשך ע"י דעת העליון כמ"ש ובדעת חדרים כו' וממקום עליון יותר אבל יש להאה"ר איזה ערך עמהם וגם היא נכללת בהון ביתו וז"ש באהבה שיתן כל הון ביתו ויכלול בהם גם בחי' אה"ר הנ"ל, ועכ"פ א"א לומר שהון ביתו הנ"ל מכבים להאה"ר הנ"ל כמו שמים רבים מכבים לבחי' אהבה זוטא הנ"ל, כי אה"ז היא למטה הרבה מן החכ' שנק' מים רבים ע"כ תכבה שם לגמרי אבל אה"ר אינה למטה כ"כ מן הרצון העצמי והפנימי שבמצות בדינין והלכות הנגלות כנ"ל כי הרי גם באה"ר יש בחי' פנימי' הרצון אלא שהוא חלק פרטי כנ"ל וד"ל (שהרי נק' אהבה בתענוגים פי' חלק האהבה שיש בתענוג הפשוט אבל המצות שרשם בעצם התענוג שכולל כמה פרטי' יחד כו') (והיינו שאמר בוז יבוזו לו ולא אמר להא"ר כי אינה נכבית לגמרי וד"ל ותיבת לו קאי על הון ביתו ולא כפשוטו דקאי על הון ביתו אבל יבוזו לשון בזיון אלא הוא לשון ביזה והיינו מטעם כי תיבת אם יתן לשון עתיד הוא כמשי"ת).

וזהו אם יתן איש כו' אם זה לשון עתיד הוא כנ"ל דהנה בחי' פנימי' התענוג והרצון הפשוט שבדינין והלכות כנ"ל אינו מתגלה עתה אלא מלובשים המה בהעלם לבוש מעשה המצוה (שהרי מצוה בחילוף א"ת ב"ש המ"ם יו"ד והצדי"ק ה' והוא אותיו' י"ה דשם הוי' הגנוז במעשה המצות ולע"ל כתיב ביום ההוא יהי' ב"פ י"ה דיחוד זו"נ ו"ה יהי' דומה ליחוד או"א י"ה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל) ולעתיד כתיב ולא107 יכנף עוד מוריך כו' עין בעין נראה אתה108 כו' וע"כ לעתיד דוקא יתגלה בחי' העונג והרצה"פ שבמצות שנק' הון ביתו וכדפרש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו109 שהוא בחי' פנימי' טעמי המצות שלא יתגלו אלא לעתיד דוקא ולכך אמר ישקני לשון עתיד וגם כאן אמר אם יתן איש שעתיד ליתן את כל הון ביתו הנ"ל בבחי' הגילוי ואז בוז יבוזו לו (ואדסמיך לי' קאי מים רבים לא יוכלו לכבות כו' אבל אם יתן איש לעתיד כו' בוז יבוזו כו' וכנ"ל וד"ל).

ובכל זה יובן מארז"ל דחייב110 אדם לברך מאה ברכות בכל יום ולכאורה למה מספר מאה דוקא אך הענין הוא דעיקר עונג הפנימי ברצונו הפשוט הוא שיתגלה פנימי' רצון שלו במעשה המצות ולהיות כי אור הכתר כלול מי"ס וכל אחד ואחד כלול מי' ע"כ הן מספר מאה כי ק' המשכות צריך אדם להמשיך מאור

הערות

  1. 107. ולא יכנף עוד מוריך : ישעי' ל, כ.
  2. 108. עיו בעין נראה אתה : במדבר יד, יד. וראה ישעי' נב, ח.
  3. 109. וכדפירש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו : פירש"י לשה"ש א, ב.
  4. 110. דחייב אדם לברך מאה ברכות : מנחות מג, ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.