כט

בית בכלל, אך עדיין לא נגלה שום אור מאורות הללו בחכ' שבתורה רק הן סתומי' ונעלמי' עד"מ שסתום ונעלם אוצר הטמון בחדרי הבית ונק' מטמון כי הנה מבואר למעלה דאותי' תשב"כ למעלה נקראו בתים והחכ' גנוזה בצירופי' הללו ובהן גנוז כל אורו' הסתומים ונעלמים בפרט בנגינות והטעמים כו' (וגם על¹⁰² כל קוץ וקוץ הי' ר"ע דורש כו') ולמטה באותיו' הכתובי' שבתורה הרי ג"כ לא מובן ומושג מהם כלל ענין וטעם לאיזה מצוה וגם לא ידוע איך לעשות המצוה אלא סתום ונעלם בתורה כל פרטי הרצון שברצה"ע הנק' כתר אך בתושבע"פ בהלכות ודינין המבוארין שמה בטעמיהם שמה באין בבחי' גילוי והיינו בתבונה יתכונן שהוא תשבע"פ שהיא בבחי' בינה כידוע שתשב"כ בבחי' חכ' ונק' ספר ובחי' תושבע"פ¹⁰³ נק' סיפור להיותה בבחי' בינה ותבונה כו' והוא בחי' יסוד וקיום לתשב"כ כו' וד"ל, אבל בדעת חדרים ימלאון כל הון יקר ונעים פי' בדעת הוא בחי' דעת עליון הנ"ל שלמעלה מחו"ב שהן תשב"כ ותשבע"פ והוא המחבר לחו"ב דאצי' כי שרשו בפנימי' הכתר דוקא וע"כ בדעת זה דוקא כל חדרים של בית זה דחכ' ימלאון מכל הון יקר ונעים פי' מכל הון ביתו הנ"ל שהוא כל בחי' אורות עליונים הסתומי' ונעלמי' בכתר, ודרך כלל הן שית סדרי משנה שנק' ששה מדות שבחכ' ובפרט הן ס' מסכתות, ויותר בפרט הן כל פרטי הדיני' וההלכות דתושבע"פ שבכאו"א הרי יש גילוי רצה"ע ממש איך להביאו לידי גילוי במעשה או בדיבור כו' והוא עצם רצה"ע שהוא גנוז בחדרי הבית שהוא תשב"כ ושבע"פ ודוקא ע"י בחי' ד"ע מתגלה להיותו מביא וממשיך לרצה"פ לידי גילוי למטה בחו"ב דאצי' כנ"ל וזהו ובדעת חדרי' ימלאון כל הון יקר ונעי' פי' יקר הוא בחי' אור הכתר שנק' יקר ונק' נעים מב' טעמי' הא' מענין יוקר שהוא הפלגת דבר הטוב והוא הפלאת העונג שנק' נעים והב' מענין הפלגת כבוד שנק' יקר כמ"ש למי¹⁰⁴ יחפוץ המלך לעשות יקר כו' והכל שרש וענין א' כי הכתר לשון עטרה כמו כתרו¹⁰⁵ כו' כידוע וד"ל.

וזהו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה כו' דהנה בחי' אה"ר הנ"ל הגם ששרשה בבחי' הכתר דהיינו בעצמו' הרצון הפשוט כנ"ל מ"מ כלא חשיבי לנגד המצות ששרשם למעלה מבחי' האה"ר שברצה"פ אלא בעצם הרצון עצמו הנק' רדכ"ר (והוא בחי' כשב"כ בכלל וכמ"ש במ"א בענין הציץ והי'¹⁰⁶ על מצחו תמיד לרצון כו' וד"ל) ע"כ אם יתן איש כל הון ביתו שהוא בחי' התגלות פנימי' הרצון הפשוט והתענוג הפשוט אשר במעשה המצות שגנוזים בחכ' שבתורה שנק' ביתו כנ"ל אז ודאי בוז יבוזו לו פי' יבוזו עד"מ אדם שבוזז וחוטף בשלל דברי' היקרי' והנפלאי' בעיניו ביותר, דהיינו דברים מחודשים בפלאות גדולות שלא ראה עין ולא ימצא גם אצל שרים גדולים כו' ולא יבוז לדברי' השכיחים ונמצאי' ואינם ביוקר