יט

מאשר אנו רואים בהפרש התפעלות המדות של התינוק להתפעלות של המדות של הגדול דגם שמצד תולדות המדות מן השכל וההתבוננו' אחת היא בקטן כמו בגדול אך ורק ההפרש ביניהם הוא הדעת שבקטן עדיין אין הדעת מתפשט במדות כמארז"ל קטן³² אין לו מחשבה שהוא הדעת ע"כ אין בהתפעלו' מדותיו המשכה פנימיו' מן השכל רק חיצוניו' ההארה וע"כ אין תוקף כלל במדותיו כמו שידוע שבנקל לפתות הקטנים והנשים מפני³³ שדעתן קלות כו' משא"כ בגדול שהתפעלו' מדותיו עפ"י בחי' הדעת יש תוקף גדול למדותיו כי הדעת ממשיך בהן חיות פנימי ביותר ולא יתפתו להתהפך מלאו להן או להיפך ולכך אין הקטן פחות מי"ג בר עונשין (כי שס"ה ל"ת נמשך מצד היראה ורמ"ח מ"ע מצד האהבה שהן ה"ח וה³⁴"ג ובקטן לא נשלמו חו"ג שלו עפ"י הדעת אבל יותר מי"ג גם שהוא ע"ה דעתו מתפשט בחו"ג כו' וד"ל).

ועוד זאת יש הפרש בין התפעלו' המדות מן השכל וההתבוננו' בלא דעת להתפעלו' המדות ע"י הדעת בעצם התפעלו' המדות שמתפעלי' ע"י הדעת בבחי' פנימי' יותר והוא הנק' פנימי' המדות ובלא דעת מתפעלי' רק בבחי' חיצוני' בלבד (והא בהא תלי' משום שהדעת ממשיך חיות פנימיות בהן מן השכל ע"כ מוליד בהן בחי' הפנימי' שלהן כי פנימי' המדות תלוי בפנימי' השכל כו' והכל שרש וענין א' וד"ל) וההפרש בין בחי' פנימי' המדות לחיצוני' שלהם ידוע דבפנימי' שלהם מובדל הטוב מן הרע ואין שם בחי' תערובו' כלל אלא בתכלית הבירור כי הדעת המתפשט בהן מברר אותם בתכלית הבירור (וע"כ נק' הדעת דרך כלל בשם פנימי' המדו' להיותו מבדיל בהן בחי' הפנימי' כו' אעפ"י דלגבי השכל עצמו נק' הדעת עצמו בחי' חיצוני' כנ"ל שנק' ממוצע כו' וכמ"ש במ"א) ובלא דעת מקבלים המדות מן השכל בבחי' תערובו' בלי בירור כלל להיות כי נמשך בהן הארה חיצוני' בלבד אך ע"י הדעת נמשך בהן בחי' פנימי' כנ"ל והוא המבדיל ומברר במדות בין טוב לרע שלא יתערבו כ"כ עד שיוכל להיות מן האמת שקר כו' וד"ל.

וביאור ענין בחי' התערובו' הזאת במדות הנה יובן בדוגמא למעלה מהמדות אוי"ר בעבודה שבלב זו תפלה דהנה אנו רואים דגם שיתפעל אדם באהבה כרשפי אש בתפלה הנה מיד אחר התפלה בשומו לבו בעניני' גשמיי' יתלהב לבו ג"כ אליהם או כאשר יפגע אדם בכבודו או בממונו יתפעל בכעס כידוע ואם היתה התפעלו' האהבה בתפלה בתכלי' הבירור רק לה' לבדו כו' מאין יבא לו התלהבות לדבר זר מיד או לכעוס בעבור כבודו וממונו אלא מוכרח לומר שגם בעת התפעלותו בתפלה לא הי' בתכלית הבירור אלא שהי' מעורב טו"ר דהיינו שלא הי' אמת רק לה' לבדו אלא בתערובו' דבר זר כדי להיות איזה דבר ויש וכדומה וגם בעצם התפעלותו איננה לתכלית האמת לעומקא דלבא אלא רק בבחי' חיצוני' הלב