יח

באריכות וד"ל. ואחר הקדמה זאת יובן ענין ההפרש בב' דברי' אשר בין שני האופנים המחולקים הנ"ל ששניהם אמת ואינם מחולקי' כלל וכלל דהנה אופן הא' הנז' בפרד"ס וע"ח שהע"ס זה למטה מזה והדעת ממוצע למטה מחו"ב ולמעלה מן המדות כנ"ל הוא מדבר בבחי' המדות שלמטה מן השכל כנ"ל ולהיות עיקר מציאותם מן השכל כנ"ל ע"כ בחי' הדעת עומד עליהם להמשיך בהן השכל מחו"ב וא"כ בהכרח שדעת זה עומד למטה מבינה כנ"ל ונק' דעת תחתון דעת דבין כתפין כו' כנ"ל. אבל אופן הב' הנז' בפרד"ס וע"ח דהדעת עומד בין חו"ב תחת הכתר כנ"ל היינו מפני שמדבר בבחי' המדות שאין עיקר מציאותם מן השכל אלא מלמעלה מן השכל דהיינו במדות שבכתר שלמעלה הרבה מחו"ב כנ"ל בפי' המאמר דז"א בע"י אחיד כו' ונמצא בחי' דעת זה נק' דעת עליון דכתר כמ"ש ויודע²⁹ דעת עליון כו' שמחבר לחו"ב כנ"ל להמשיך הארת הכתר במדות כנ"ל והוא ענין ציור הג' קוין חח"נ מימין כו' והדעת שבין חו"ב שרשו בכתר להמשיך אור הכתר בחו"ב כי עולה עד דעת שבכתר עצמו כו' (היינו כמו הסגול העליון כזה. .. ובאופן הא' מתהפך ונעשה סגול התחתון כזה. .. שהדעת למטה מחו"ב שנק' דעת תחתון ושניהם אמת כי שרש א' להם וז"ש ישראל³⁰ לסגולתו מפני שבחי' דעת דז"א שרשו בדעת העליון כו' (ומארז"ל גדולה דיעה שניתנה בין ב' אותיות י"ה יתפרש ג"כ בב' אופנים הא' כשהדעת למעלה מחו"ב והב' כשהוא למטה מחו"ב להאיר במדות כמ"ש כי אל דעות ה' כו' ב' דיעות ושרשם א' וד"ל) ונמצא יש ג' אופנים הא' כמו סגול העליון. .. שהוא בדעת עליון שלמעלה מחו"ב כנ"ל והב' סגול התחתון שהדעת למטה מחו"ב כזה. .. והג' כאשר הדעת למעלה מחו"ג ונק' דעת המתפשט במדות שהוא כמו סגול העליון ג"כ כזה. .. וז"ש ישראל לסגולתו לסגול העליון כי מה שהדעת מחבר לחו"ג הוא מפני שרשו בדעת עליון שמחבר לחו"ב כו' וד"ל).

ואמנם ³¹ י"ל בתוס' ביאור ענין ובחי' מהות הדעת מהו, ומתחלה י"ל בבחי' דעת התחתון הנ"ל המתפשט במדות ומתוכו יובן ג"כ בבחי' ד"ע הנ"ל דהנה מבואר למעלה באופן הא' דהע"ס הן זת"ז והדעת ממשיך הארת השכל במדות עד שיהי' לפי ערך השכל ממש כנ"ל וא"כ לכאורה אינו מובן מה צריכים לבחי' הדעת הלא מן השכל וההתבוננו' עצמה כשיתבונן בטוב הדבר הרי יתפעל באהבה לדבר ההוא ומהו ענין הדעת ואם להיות ממוצע בין השכל ובין ההתפעלות מה צורך לבחי' ממוצע כלל. אך הענין הוא דתועלת הדעת אינו בשביל ממוצע בלבד אלא כדי להיות בחי' המשכה פנימי' במדות מן השכל ולא בחי' המשכה חיצוניו' ואם לא בחי' הדעת הממוצע בין השכל והתפעלו' המדו' הי' בחי' התפעלו' המדות מן התבוננות בבחי' המשכה חיצוניו' אך בחי' הדעת הוא הממשיך בחי' המשכה פנימיו' במדות והיינו דעת תחתון שהוא בחי' הדעת המתפשט במדות שממשיך בהן בחי' המשכה פנימיו' להיות כי הדעת בכל מקום הוא נמשך מבחי' הפנימי' והמופת לזה ידוע