תשיג

העונות והחטאי' כי הגם שעשו כבר פגם באורו' וכלים דאבי"ע אבל <שנד>

בחידוש האור מעצמו' המאציל באבי"ע מחדש יתוקן כל פגם ויתמלא כל חסרון וזהו ענין טעם סליחת ומחילת העונות בר"ה ויו"כ והיינו שאומרי' המלך הקדוש בעי"ת להחזיר אור הקדוש' מחדש אע"פ שכבר נסתלקו ע"י החטא ימשיכוה מחדש וד"ל.

ועתה יש להבין שרש ענין ישראל⁹ עלה במחשבה הנ"ל ומה שאמר קדושי'¹⁰ תהיו יכול כמוני וכו'. דהנה שרש נשמו' ישראל נמשך מבחי' מוח דאבא דאצי' שהרי נק' בנים וכמ"ש בני¹¹ בכורי ישראל והבן¹² נמשך מטיפה הרוחניו' שבמוח האב וכמאמר הידוע כי האב¹³ מזריע הלובן כו' וזהו בראשית¹⁴ בשביל ישראל שנקרא ראשית כי הם נמשכו מבחי' מוח החכמה שנק' ראשית כידוע וד"ל.

ובזה יובן ג"כ מה שאמר הקדב"ה שתוק¹⁵ כך עלה במחשבה לפני כי ר"ע שרש נשמתו מבחי' אור החכמה דאצי' וכמבואר בע"ח¹⁶ בשרש ענין י' הרוגי מלוכה שהי' בשביל להעלו' מ"ן לאו"א כי גלוי וידוע הי' לפני המאציל אריכות גלות בית שני והענין של הגלות ידוע שהוא רק כדי לברר ברורי' דרפ"ח ניצוצ' שבע' שרים כענין גלו¹⁷ לאדום שכינה עמהם שהוא שם ב"ן המברר כו' ואין הבירור אלא בחכמה כמאמר בחכמה¹⁸ אתברירו דוקא ואמנם גלוי וידוע הי' לפניו שאין כח בחכמה דכנ"י בגלות לברר כל הברורי' דרפ"ח כו' והיו צריכי' להשתקע שם זמן ארוך מאד ע"כ הקדים עצה טובה בי' הרוגי מלוכה שהיו מבחי' החכמה דוקא שבמס"נ שלהם הם ביררו מרפ"ח כו' כל מה שהי' צריך להתברר ע"י כנ"י כי הרי נשמתם עלו במס"נ לאור חכמה העליונה הנק' מחשבה עילא' סתימאה כו' ושם הי' עי"ז הבירור היותר גדול מכל מה שעתיד להתברר ע"י חכמה שבכאו"א מישראל בגלות ולא עוד אלא שבכל דור ובכל זמן לא יש כח לחכמה שבכנ"י לברר בגלות כ"א ע"י כח החכמה עילא' לפי שי' הרוגי מלוכה שמסרו נפשם לחכמה עילא' המה הנותנים כח ועוז תמיד לברר למטה בחכמה כמ"ש בע"ח¹⁹ ע"פ א"ל נקמות ה' כו' ע"ש.