תרפה

ע"ד הולדת ולד מאב ואם כידוע א"כ הם נחשבי' ג"כ מבחי' עצמיו' אלקו' והאיך יתכן לומר בהם בחי' הביטול שהם בטילי' לאלקות אחר שאינם בחי' נפרד כלל והגם שירדו הנשמו' למטה עד שיוכל להיו' שרש התהוו' הנשמה מי"ס דעשי' בלבד ונק' עקבו' משיחא¹⁸ נשמו' שהן מבחי' עקביים כידוע, מ"מ הרי ידוע דע"ס דאצי' שמתלבשי' באורו' וכלים הרי המה באין ונמשכי' גם למטה בבי"ע והן הן י"ס דבריא' וי"ס דיצי' וי"ס דעשי' אלא ששם באין בבחי' מיעוט האור מפני בחי' המסכים שמבדילי' כו' עד שנתמעט האור מיעוט אחר מיעוט בי"ס דעשי', אך אעפ"כ אותו מיעוט האור גם שבספי' מל' דמל' דעשי' נחשב מבחי' עצם א' עם ע"ס דאצי' ועד"מ הרגל שמתאחד עם המוחי' שבראש וכנ"ל, ולא יתכן לומר גם בנשמ' שנמשכה ממל' דמל' דעשי' ענין נפרד לגמרי עד שצריך לומר בה בחי' הביטו"ל כו'.

ויובן ¹⁹ זה בתוספת ביאור במשל השפעת שכל מרב לתלמיד דהנה הגם שהרב הוא חכם גדול ומשיג את השכל בעמקות גדולה מ"מ יוכל להסביר השכל גם לתינוק קטן במשלים וחידו' והגם שאין זה ערך כלל להבנת עצמותו מ"מ סברת השכל אחד הוא בין בעמקו' השגתו בין בצמצום הבנת התינוק שהרי זה נשפע מאור עצמות תבונתו ואין דיבורי' הללו שמדבר עם התינוק נבדל כלל מעצמות תבונתו בדבר השכל ההוא כו', ולפ"ז מובן הנמשל שגם בחי' י"ס דעשי' הרחוק יותר בהשתלשלות נתאחד עם י"ס דאצי' עד שלא שייך בחי' הביטו'ל כלל וד"ל.

וע"כ אמרו בזוהר דנפש כי תחטא תווהא הוא כו', אך מה שנמצא החטא בנשמו' היינו מצד בחי' הלבושי' שלהם בגוף אבל מצד שרשם גם נשמת פחו' הערך בישראל הוא חלק אלוה ממש וכמ"ש כי²⁰ חלק הוי' עמו, וכמו ע"ד דוגמא מי שיוכל להשכיל בשכל וסברא בחכמה שבתורה שבע"פ הגם ששרשו מבחי' חכמה שבמל' דעשי' בלבד מ"מ מתאחד' נשמתו בחכמה דאצי' כי ישראל²¹ עלה במחשבה וכמשל ביטול הרגל לגבי הראש וכך נא' בני²² בכורי ישראל וברא²³ כרעא דאבוה כו' וד"ל.

ואחר כל זה הנה מובן פי' מאמר התיקונים הנ"ל ווי לי לס"מ כד קדב"ה תבע מיני' כו', דהנה יש ג' מדרגו' הא' מבחי' הטו"ב שבנוג"ה לגמרי כנ"ל שהביטול תמידי והם נכללי' ממש בקדוש' וכמאמר דבהאי נוג"ה מפתי לאיתתא כו' והיינו מ"ש לעתיד ועמדו²⁴ זרים ורעו צאנכם כו' וכן והיו²⁵ מלכים אומנייך כו'