תרעח

המשפיע עדיין רק שהי' תחלה הדבר בהעלם אצלו ואח"כ יצא הדבר לגילוי אבל אותו הדבר עצמו שהי' בהעלם הוא הדבר שמתגלה אח"כ ואין בזה שינוי מהות כלל וכמו ע"ד דוגמא שיוצא מן העלם המחשבה לגילוי הדיבור שאותו הדבר ממש שחשב במחשבה הוא הדבר שיגלה אח"כ בדיבור לא ניתוסף ולא נגרע כלל וכך הוא בענין יציא' ההעלם לגילוי מחכמה לבינה שהוא מאין ליש כנ"ל דהכל עדיין נחשב מבחי' העצמו' רק שבתחלה הי' בהעלם ואח"כ נתגלה כנ"ל והיינו בחי' היו"ד והה"א שאין לומר בהתפשטות דה"א ענין דבר נוסף וחדש על הצמצום דיו"ד אלא הכל בחי' א' כנ"ל רק שמן ההעלם בא לגילוי בהתפשטו' אורך ורוחב כו' אבל בחי' ו"ה הנה שניהם המה ענין נפרד ונבדל מן העצמות כי הרי ענין המדו' שבלב הבאי' לידי המשכה בקול הוא ענין בחי' השפעה לזולתו שאין זה נחשב כלל מבחי' העצמו' ומכ"ש כלי הדיבור שהוא רק לזולתו שיקבל מהדיבור וכיוצא.

וזהו כללות ענין ההפרש בין אותיו' י"ה לאותיו' ו"ה שאותיו' י"ה המה עצמיים ואותיו' ו"ה המה נפרדי' ואמנם מלבד זה גם בענין שינוי מהות באותיו' ו"ה יש שינוי המהות מן המדו' לדיבור שהרי אותיו' הדיבור המה במהות נבדל לגמרי מן המדו' שבלב והגם שהקול מחבר המדו' בדיבור חיבור זה הוא כמו שאדם מתחבר בדבר נבדל ממנו לגמרי והגם שאנו רואים שהמדו' נמשכי' אחר המדו' אם המדה של אהבה יהיו נמשכי' דברי אהבה כו' הנה זהו עפ"י הקול המחבר את המדו' להיו' מלובשי' בדיבור אבל מצד הדיבור הנה נשתנה מהו' המדו' להיו' נשמעי' במהו' קול הבל הדיבור שמורכב מאש רוח מים גשמיים כידוע וד"ל.

וכך יובן הנמשל למעלה באותיו' <שמג>

ו"ה העליוני' שהוי"ו הוא בחי' המדו' דאצי' שבאי' לידי גילוי בדיבור העליון שנק' ה"א אחרונ' דשם הוי' כנודע שמשתנים מהות המדו' כשבאין לידי דיבור משא"כ בחי' אותיו' י"ה דאו"א דאצי' שנק' תרין ריעין כנ"ל אין בהן שינוי המהו' כלל אלא רק שההעלם והצמצום בא לידי גילוי כנ"ל וזהו שרש ענין ו"ה שהוא ענין תורה ומצות דוקא לפי שהתורה נק' קול הממשיך אור המאציל בכלים מכלים שונים במצות שהוא ענין נבדל מן עצמו' המאציל משא"כ בחי' י"ה שהוא בחי' גילוי ההעלם שזהו עדיין הכל נחשב מבחי' עצמו' המאציל ועם כל זה הרי יש חיבור לאותיו' י"ה עם אותיו' ו"ה בשם הוי' דכללות האצי'.

וזהו ענין הפסוק ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם כו' שהוא לפי שהוי' הוא אלקיך כנ"ל והיינו בחי' חיבור דעצמו' המאציל בנאצלי' שהוא ע"י שם הוי' והנה בתחלה קוצו של יו"ד כנ"ל שהוא בחי' העלם העצמו' ועי"ז ולא אבה לשמוע אל בלעם שהי' מבחי' דעת דקליפ' כנ"ל אחר ששם הוא בחי' ביטול הרצון למעלה מן הדעת כנ"ל וד"ל ואח"כ י"ה שהוא בחי' צמצום והתפשטו' דחו"ב כנ"ל ואח"כ ו"ה המשכה דתורה ומצות ויש קשר וחיבור לכללות ד' אותיו' הללו עד שתמיד יתחבר עצמו' המאציל עי"ז וזהו שסיים כי אהבך הוי' אלקיך פי' אהבך לשון פועל יוצא שפועל בך אהבה כו' לפי שיש לו חיבור לי"ס דאצי' ע"י שם הוי' שבכנ"י ע"כ אמר כי אהבך דהא בהא תליא עד דבאתעדל"ת אתעדל"ע ובאתעדל"ע אתעדל"ת כידוע