תרנז

המדה מהמאציל ב"ה להיות אורות וכלים דנאצלים בבחי' שרשים ובבחי' תוספ' דהיינו שבז"א לא נאצל בתחלה כ"א בחי' ו"ק בחי' שרשים ובנוק' בחי' כתר לבד ואח"כ באו ג"ר דידי' וט' אחרונות דידה בסוד תוס' (והטעם מבואר שם שיהיו מסתלקין מפני מעשה התחתונים ע"ש).

והענין הוא ע"פ ביאור הכתוב ארוממך⁵ אלקי המלך ואברכה שמך לעולם ועד, פי' ארוממך לנוכח שהוא קאי על חיצוניות בחי' כתר שם ב"ן מל' שבכתר והיינו ע"י שיתעלה ויתרומם בחי' אלהי המלך מל' שבכתר לבחי' עצמיות א"ס ב"ה יומשך להיות ואברכ"ה שמך בחי' מל' דאצי' בנין הנוק' בפרצוף שלם מי"ס לעולם ועד בבי"ע. דהנה מהות בחי' מל' דאצי' הוא בחי' ממוצע בין נאצלים לנבראים שבחי' כתר דנוק' הוא מתנשא מימות עולם דנבראים ואינו נתפס ומתלבש בהם כלל והוא בחי' אצי' ממש רק בחי' חב"ד וכו' יורדים להתלבש בבי"ע בבחי' מקוריי' ושרשיים (כמ"ש במ"א ענין הממוצע) שכל מהות בחי' מל'⁶ הוא התגלות האצילות שאינה מהות בפ"ע סיהרא⁷ לית לה מגרמה כלום כ"א בחי' התגלות החכמה וכל התגלות חו"ג וכו' שממהות בחי' התגלות של כל מדה ומדה שהוא מלכות של המדות נעשה מזה פרצוף הנוק' להתגלות לזולתו בבי"ע ממש וכמשל דבור שבפה האדם המגלה מצפוני לבו לזולתו ע"י גילויי השפעות המדות בחזה הלב שלפי אופני גילויים בשינויים ומזיגות שונות אם חסד וכו' בכלי הלב ככה ממש יומשך בדבור שבפה שמהות המדה בפ"ע היא בחי' מציאות מציאת החסד וכו' (כמ"ש במ"א ענין ב' בחי' מציאות והתגלות).

והנה מבשרי אחזה מאדם הרוצה לגלות ולהשפיע איזה השפעה פרטית לזולתו הפחות מערכו מוכרח הוא שיהי' בזה כל עשר בחי' הנפש דהיינו בחי' חכמה איך לגלות וכן בחי' בינה וכו' ואח"כ ע"י חו"ג וכו', אך מפני מה יהי' בחי' החב"ד וכו' להתגלות באופן זה דוקא ומפני מה יגלה וישפיע לו כל עיקר היינו מחמת שרצונו בזה ורצון הוא למעלה וכו'. כמו"כ יובן למעלה בבחי' מל' דאצילות שיש בה ג"כ ע"ס חב"ד כו' שהמקור להם הוא בחי' כתר דתהו רצון להתגלות מלכותו ואח"כ ע"י הרצון נמשך בחי' חכמה איך לגלות וכו'.

והנה כתיב לעולם⁸ ה' דברך נצב בשמים שכתר דנוק' דבוק באחורי ז"א (כנודע שכל עלול דבוק בעילתו בחציו העליונה והוא בחי' כתר שבכל פרצוף של המקבל שהוא דבוק עם פרצוף של המשפיע) והיינו שבחי' הרצון להתגלות מלכותו הנמשך מז"א דאצי' אין בו עדיין שום בחי' גילוי השפעה לזולתו כ"א כאשר יתפשט