תרלג

האור ואח"כ בחי' גילוי אור בהתפשטו' כנ"ל שזהו אינו אלא ע"י אתעדל"ת דוקא ג"כ באופן כזה והוא במה שאמר והשבות אל לבבך בהתהפכו' וביטול הנפש הבהמיו' בבחי' ביטול הרצון כנ"ל והיינו שסמך ענין וידעת היום להיו' חיבור יום ולילה עם מ"ש והשבות אל לבבך מפני שזה תלוי בזה וד"ל.

<שטז>

כי הוי' הוא האלקי' בשמים ממעל וכו', דהנה אמרו ז"ל במקום⁷² גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו ויש להבין מהו שאמר ש"ם אתה מוצא ש"ם דוקא הל"ל במקום גדולתו ענותנותו, אך הענין הוא דהגדולה והענוה הרי המה ב' הפכי' שהגדולה הוא בחי' ההתפשטו' במרחב גדול והענוה היא היפך ההתפשטו' (אלא) ואדרבה מלבד בחי' העדר ההתפשטו' אף גם הוא בצמצום וביטול עצמותו מכל וכל כו' ולהיות כן לא ישכנו ב' מדות הללו באדם כא' בשעה ורגע אחת שבשעה שהוא במדת הגדולה וההתפשטו' א"א להיו' אז בבחי' הצמצום כו' אבל מדת הקדב"ה אינו כמדת ב"ו וע"כ אמרו דגם במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו פי' שם דוקא באותה מדת הגדולה שם נמצאת מדת הענוה ואינם ב' הפכי' כלל וד"ל.

ולהבין טעם ושרש לזה הנה הוא מובן עפ"י הנ"ל, דהנה בחי' הגדולה למעלה הוא בחי' ההתפשטו' גילוי אור וכמ"ש ולגדולתו⁷³ אין חקר כי כמו שהוא בעצם בחי' א"ס כך אין סוף להתפשטותו כנודע ובחי' הענוה למעלה הוא בחי' הצמצום והעדר ההתפשטו' אלא אדרבה בחי' ביטול עצמותו כו' וע"ד הנ"ל בפי' ישת חושך סתרו כו' ובאמת אם הי' בחי' האור הנשפע ערך והשתוות אל עצמו' אור א"ס כמו אצל האדם שגדולתו יש לה ערך אליו כו' א"כ גם למעלה הרי היה מדת הענוה היפך מדת הגדולה ולא היו שוכנים כא' כו' אבל מאחר שנא' לך⁷⁴ ה' הגדולה כו' שאין לההתפשטו' גילוי אור ערך אליו כלל וכלל כביטול זיו השמש כו' א"כ אין ב' מדו' הללו הענוה והגדולה סותרים זא"ז לגבי בחי' עצמות אור הא"ס וכמ"ש קמי' כחשיכה כאורה פי' חושך הוא הצמצום והאור הוא הגילוי שניהם שוין לפניו ממש שזהו לעתיד ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה כו' והיינו שאמרו במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו פי' במקום א' ממש ישכנו בחי' ההעלם והצמצום שהוא ענותנותו עם מדת ההתפשטו' שהוא בחי' הגדולה ואינם ב' הפכי' כלל משום דקמי' כחשיכה כאורה וד"ל.

ועתה יובן עוד דמלבד שמבואר דמטעם דקמי' כחשיכה כאורה כו' ע"כ בחי' הצמצום עם בחי' ההתפשטו' באין כאחד מעצמו' המאציל הנה ידוע דמפני עוצם רוממותו דוקא יוכל לירד ולהשפיל א"ע ביותר דזה הכלל⁷⁵ ידוע דכל הגבוה