תרכג

כידוע והיינו שנק' משח ורבו קדישא כו' כי הקדש בבחי' אור אבא והוא ענין שמן המשחה שנק' שמן⁶⁶ משחת קדש הוא כו' וד"ל.

וביאור ענין בחי' שמן זה הענין הוא מובן מתוך פי' ויין ישמח לבב אנוש הנ"ל דהנה לבב אנוש הוא בחי' מוחי' דקטנו' דז"א בהיותו כבר מלובש במלאכי' נבראים כנ"ל ע"כ אין צריך מיתוק אלא רק מבחי' אור אימא שהוא יין המשמח הנ"ל לשמח לבב אנוש אבל בשביל המתקות הדינין מבחי' מוחי' דגדלו' שנק' אנפי רברבי (וגם אנפי זוטרי נק' אנפי עכ"פ והוא בחי' ע"ס עצמן דבריא' או דיצי' משא"כ בחי' לבב אנוש שהוא רק בחי' הכלים של האורו' די"ס דבריא' או דיצי' וד"ל) צריך שיבא האור ממקום הגבוה יותר והוא מבחי' אור אבא דוקא והוא בחי' השמן שהוא בחשאי היפך בחי' היין שגורם שמחה בהתלהבו' והשמן שהוא בחשאי מורה ענין בחי' הביטול במציאו' שהוא בבחי' החכמה כידוע וד"ל וזהו שאמר להצהיל פנים הצהלת פנים הוא ע"י המשכו' מוחי' חדשים מאור אבא לכך נצהל פנים שהן אנפי רברבי כו' וכענין המבואר במ"א כמו שר'⁶⁷ אבהו מצא תוספתא חדתא וצהלו פניו מרוב החדוה כו' וזהו משמן דוקא מהמשכו' אור החכמה שלמעלה הרבה ממדרגת היין דבינה כידוע וד"ל. ובכל זה מובן ענין סדר הפסוקי' זא"ז מצמיח חציר לבהמ' מלאכי' בחיצוניו' היכלו' דיצי' שנכללי' בשם ב"ן בגי' בהמה ואח"כ עשב נשמו' לעבודת האדם כנ"ל ואח"כ כתיב ויין ישמח מלמעלה למטה לבב אנוש להמתיק הדינין ואח"כ עוד ממקום גבוה יותר להצהיל פנים דחב"ד ג"כ משמן שהוא אור אבא כנ"ל וד"ל.

ולחם ⁶⁸ לבב אנוש יסעד, דא לחם דאזילו שחקים וטחנו מנא למיכלא לצדיקייא סתמא, ומתמן אתנגיד לכמה חיילין דאקרון לבב אנוש, וכולא אתי מנגידו עילאה ע"כ. פי' בא לפרש בענין סדר הפסוקי' דהיין המשמח אין לו דמיון עם הלחם הסועד אע"פ ששניהם בלבב אנוש אבל היין הוא רק משמח בלבד שהוא ענין נוסף על עצם החיות כנראה בחוש שהשמחה איננה חיות עצמיות באדם אלא ענין אור נוסף על העצמו' כי כשהלב שמח מתפשט ביותר וכשאינו שמח הוא מתכווץ כו' אבל לחם הסועד הוא ענין חיו' עצמי שמחיה את הנפש עד שתתפשט גם מעיקר השרש שלה להתהוות כחות הגוף ולהחיותם מחדש כו' וכך יובן הנמשל דהנה בחי' שרש החיות להתהוו' המלאכי' שנק' לבב אנוש בכלל כנ"ל הוא הנק' לחם למעלה וע"ז אמר ולחם לבב אנוש יסעד כלומר סועד ממש להחיותו מחדש מאין ליש כו' ואין לבחי' יין המשמח לבב אנוש דמיון בזה על היותו רק בחי' אור נוסף בלבד כנ"ל, והיינו שמפרש והולך ממה נעשה בחי' לחם זה שיוכל לסעוד ממש כו' ואמר דההוא לחם הוא דאזילו שחקים כו' פי' שחקים המה בחי' נצח והוד כידוע וכמ"ש שחקים⁶⁹ יזלו צדק ועד"מ הרחיים שנק' שחקים <שט>

ג"כ לפי ששוחקין המה וטוחנין היטב את החטה לפרורים דקים מאד מאד כקמח כדי שעי"ז יוכשר למאכל אדם.